התנגדות לרישום סימן מסחר דומה: איך להימנע מסכסוך משפטי?

מי חושב לקחת לכם את המותג? 7 דברים קריטיים על התנגדות לסימן מסחר

תארו לעצמכם עבדתם קשה.

שנים של השקעה.

בניתם שם, מוניטין, אמון של לקוחות.

בניתם מותג שאתם גאים בו.

פתאום, בוקר אחד, אתם מגלים שמישהו אחר הגיש בקשה לרשום סימן מסחר שהוא… איך נאמר בעדינות? קצת דומה מדי לשלכם.

ואולי לא קצת.

אולי אפילו מאוד דומה.

האם זה יכול לקרות? בוודאי שכן.

ומה עושים במצב כזה?

האם יושבים בחיבוק ידיים ונותנים למתחרה הפוטנציאלי (או קיים) לקחת לכם חלק מהזהות העסקית? ממש לא.

זה הרגע שבו נכנס לתמונה הכלי המשפטי החשוב שנקרא "התנגדות לבקשת רישום סימן מסחר".

וזה לא סתם כלי.

זו הזדמנות.

הזדמנות להגן על מה שבניתם, להגן על הלקוחות שלכם (שלא יתבלבלו, חלילה), ולהגן על השם הטוב שלכם.

בטח עולות לכם עכשיו מלא שאלות.

מי בכלל יכול להתנגד?

מתי צריך לעשות את זה?

על אילו עילות אפשר לבסס התנגדות?

ומה התהליך בכלל? זה מסובך כמו שזה נשמע?

אז תנשמו עמוק.

הגעתם למקום הנכון.

במאמר הזה נצלול לתוך עולם ההתנגדויות לסימני מסחר דומים.

נפשיט את המושגים המורכבים, נבהיר את התהליך, ונעניק לכם את כל הידע הדרוש כדי לדעת בדיוק מה עושים ברגע האמת.

כי לדעת זה כוח.

ובמקרה הזה? זה כוח ששווה כסף. והרבה שקט נפשי.

אז קדימה, בואו נתחיל את המסע המשפטי הזה ביחד. יהיה מעניין. מבטיחים.

למה בכלל להרים את הכפפה המשפטית?

אז ראיתם בקשה לרישום סימן מסחר שנראית לכם מדי קרובה ללב (או לעסק) שלכם.

לרשם סימני המסחר יש תפקיד.

הוא בוחן בקשות, בודק דברים כמו האם הסימן כשיר לרישום (הוא לא תיאורי מדי? הוא לא סימן גנרי?), והאם הוא זהה או דומה עד כדי הטעיה לסימנים קודמים רשומים או כאלה שבהליכי רישום.

הוא עושה עבודה חשובה, אין ספק.

אבל הוא לא יודע הכל.

הוא לא תמיד מכיר את השוק הספציפי שלכם.

הוא לא תמיד יודע עד כמה המותג שלכם מוכר וידוע בציבור הרחב (גם אם הוא לא רשום!).

וכאן נכנס התפקיד שלכם.

או ליתר דיוק, של כל מי שיש לו עניין בסימן.

ההתנגדות היא בעצם ההזדמנות שלכם להגיד לרשם: "רגע! יש פה בעיה. הסימן הזה דומה מדי לשלי, ואם ירשם, זה יגרום בלבול אצל הלקוחות שלי ופגיעה בעסק שלי".

זהו כלי הכרחי בשמירה על <הגבולות הברורים בין מותגים>.

תחשבו על זה כמו על גדר. אתם בניתם גדר סביב השטח שלכם (המותג). אם מישהו מנסה לבנות גדר נוספת בדיוק לידכם, בצורה שעלולה לגרום לאנשים לחשוב שהשטח שלכם ושל השני הוא אותו שטח, אתם חייבים להגיב.

ההתנגדות היא התגובה.

ולא רק זה.

התנגדות מוצלחת יכולה למנוע רישום של סימן שיכול בהמשך לשמש בסיס לתביעת הפרה נגדכם, אם במקרה השתמשתם במשהו דומה (אפילו לפני שהם הגישו את הבקשה).

אז למה להתנגד?

• כדי למנוע בלבול אצל הלקוחות.
• כדי להגן על המוניטין והשם הטוב שלכם.
• כדי למנוע פגיעה עסקית (כמו "גניבת" לקוחות בטעות).
• כדי להגן על סימן המסחר שלכם (רשום או לא רשום, אם הוא מוכר).
• כדי למנוע מצב שבו סימן דומה ישמש אחר כך בסיס לתביעה נגדכם.
• כי זה פשוט הדבר הנכון וההגיוני לעשות כדי לשמור על העסק.

פשוט, נכון? זו לא מלחמה.

זו שמירה על הסדר הטוב בשוק.

מי בכלל יכול להיות "המתנגד הסדרתי" (או הפעם היחידה)?

מי רשאי להגיש התנגדות?

החוק קובע ש"כל אדם" רשאי להתנגד לבקשת רישום סימן מסחר.

אבל האם כל אדם ברחוב יכול פשוט להחליט שהוא לא אוהב סימן מסוים ולהגיש התנגדות?

לא ממש.

למרות שהלשון רחבה ("כל אדם"), בפועל, כדי שהתנגדות תתקבל לדיון, המתנגד צריך להראות שיש לו <מעמד משפטי (Standing)>.

מה זה אומר?

זה אומר שיש לו איזשהו קשר רלוונטי לעניין.

הקשר הרלוונטי ביותר הוא שיש לו סימן מסחר משלו (רשום או מוכר היטב) הדומה לסימן המבוקש, ושהוא פועל באותו תחום או בתחום קרוב שעלול לגרום לבלבול.

אבל זה לא המצב היחיד!

גם גוף מקצועי, עמותה, או אפילו מתחרה שחושש מפגיעה עסקית ישירה יכולים, במקרים מסוימים, לקבל מעמד.

המבחן הוא האם לאותו "אדם" (שהוא לרוב תאגיד, אגב) יש עניין לגיטימי בהליך הרישום, מעבר לעניין כללי ציבורי או סתם חוסר סימפטיה לסימן.

ברוב המקרים, המתנגד יהיה בעל סימן מסחר קיים, רשום או כזה שנעשה בו שימוש משמעותי והוא ידוע בציבור, שחושש שהסימן החדש יפגע בו.

אז אם אתם בעלי עסק עם מותג פעיל, והגישו בקשה לרישום סימן שעלול לבלבל את הלקוחות שלכם – <יש לכם בהחלט את המעמד הדרוש להתנגד>.

אל תחששו לבדוק את זה.

3 עילות מרכזיות שיגרמו לרשם להקשיב לכם (באמת)

התנגדות לבקשת רישום סימן מסחר היא לא סתם מכתב תלונה.

זו <טענה משפטית מבוססת>.

היא חייבת להתבסס על אחת או יותר מהעילות המפורטות בפקודת סימני המסחר.

יש מגוון עילות, אבל הנפוצות והרלוונטיות ביותר במקרים של סימנים "דומים" הן:

3.1. הסימן זהה או דומה עד כדי הטעיה לסימן קודם

זו, ללא ספק, העילה הקלאסית.

והיא לב המאמר הזה.

הפקודה אומרת בפשטות (טוב, כמה שהפקודה יכולה להיות פשוטה) שסימן מסחר זהה או דומה עד כדי הטעיה לסימן מסחר קודם (רשום או בשימוש) באותם טובין או שירותים, או בטובין ושירותים מאותו הגדר, אינו כשיר לרישום.

מה זה "דומה עד כדי הטעיה"?

זה המפתח.

המבחן המקובל הוא מבחן "שלושת הממים":

1. מראה: האם הסימנים נראים דומים ויזואלית? (גופן, צבעים, צורה, לוגו).
2. מצלול: האם הסימנים נשמעים דומים כשאומרים אותם בקול רם? (פונטיקה).
3. משמעות: האם לסימנים יש משמעות דומה או רעיון דומה שעומד מאחוריהם? (קונספט).

הרשם (ולאחר מכן בית המשפט, אם יש ערעור) בוחנים את השילוב של שלושת הממים האלה.

הם לא מחפשים זהות מוחלטת.

מספיקה דמיון <שעלול להטעות את הצרכן הסביר>.

ומי הוא הצרכן הסביר? זה לא עורך דין לסימני מסחר שמנתח כל פסיק.

זה האדם הממוצע שקונה את המוצרים או השירותים הרלוונטיים.

האם הוא, כשהוא נתקל בסימן החדש, עלול לחשוב שמדובר באותו מקור מסחרי (אותה חברה) כמו הסימן הקודם שהוא כבר מכיר?

למשל, האם "נייק" דומה ל"מייק" בנעלי ספורט? כנראה שכן (מצלול).

האם לוגו של תפוח נגוס דומה ללוגו של אגס נגוס בתחום האלקטרוניקה? כנראה שכן (מראה ומשמעות).

האם סימן מסחר "שמים כחולים" למטריות דומה לסימן מסחר "שמיים כחולים" לשירותי תיירות? אולי פחות (תחומים שונים), אבל אם זה לשירותי טיסה? כבר יותר סביר.

חשוב לזכור שהבחינה כוללת גם את <סוג הטובין או השירותים>.

סימנים זהים יכולים להירשם אם הם בתחומים <שאין ביניהם קשר> והצרכן לא יתבלבל. למשל, "אריאל" לאבקת כביסה ו"אריאל" לשירותי תקשורת (נכון לעבר).

אבל אם הטובין/שירותים קרובים, או אפילו שונים אך הקהל מניח שהם באים מאותו מקור (למשל, חברת אופנה שמוציאה גם בשמים), הדמיון בין הסימנים יהיה בעייתי יותר.

עוד פרמטר חשוב: <המוניטין של הסימן הקודם>.

ככל שהסימן הקודם יותר מפורסם וידוע בציבור, כך עולה הרף לבקשות לסימנים דומים, גם בתחומים פחות קרובים. סימנים בעלי מוניטין חזק זוכים להגנה רחבה יותר (מה שנקרא "סימן מסחר ידוע היטב").

3.2. היעדר כשירות מוחלטת לרישום

עילה זו מתייחסת למצבים שבהם הסימן המבוקש פשוט לא עומד בדרישות הבסיס של פקודת סימני המסחר.

למשל:

• הסימן תיאורי מדי (מתאר את הטובין/שירותים עצמם, כמו "לחם טרי" למאפייה).
• הסימן גנרי (השם המקובל לטובין/שירותים, כמו "נעליים" לחנות נעליים).
• הסימן מטעה את הציבור בנוגע למקור או טיב הטובין/שירותים.
• הסימן מנוגד לתקנת הציבור או למוסר.
• הסימן זהה לסמל רשמי של מדינה או ארגון בינלאומי.

במקרים כאלה, ההתנגדות טוענת שהרשם שגה כשקיבל את הבקשה מלכתחילה.

עילה זו יכולה לבוא בנוסף לעילת הדמיון, אם הסימן המבוקש גם דומה לשלכם וגם לוקה בכשירות בסיסית (למשל, הוא תיאורי מדי וגם מזכיר מאוד סימן ידוע בתחום).

3.3. רישום הסימן נעשה בחוסר תום לב

עילה קצת יותר מורכבת, אבל בהחלט רלוונטית.

אם אתם יכולים להוכיח שהמבקש ידע על הסימן שלכם (במיוחד אם הוא ידוע היטב) והגיש את הבקשה במטרה לנצל את המוניטין שלכם, לגרום לבלבול, או אפילו לחסום אתכם או אחרים – ייתכן שזו עילה טובה להתנגדות.

הוכחת חוסר תום לב יכולה להיות מאתגרת, אבל ראיות נסיבתיות (כמו היכרות קודמת בין הצדדים, העתקה מדויקת כמעט, או היסטוריה בעייתית של המבקש) יכולות לעזור.

למשל, אם מתחרה שעבד פעם אתכם או שמוכר לכם היטב, מגיש בקשה לרישום סימן דומה לשלכם, זה יכול להוות אינדיקציה לחוסר תום לב.

שילוב של עילות הדמיון וחוסר תום הלב הוא שילוב חזק במיוחד.

האם הסימן דומה מדי לשלי? המדריך המקוצר לזיהוי (עם קצת ציניות)

אז איך יודעים אם סימן מסחר "דומה עד כדי הטעיה" לשלכם?

שאלה מצוינת.

זו בדיוק הנקודה שבה המשפט הופך לאומנות קצת.

כי מה לעשות, "דמיון" זה עניין של פרשנות, ו"הטעיה" תלויה בהקשר.

אז הנה כמה נקודות למחשבה, אולי עם טיפת ציניות, אבל בהחלט מציאותיות:

• תשאלו את אמא שלכם: ברצינות. הראו לה את הסימן שלכם ואת הסימן המבוקש. אם היא מתבלבלת, זה סימן טוב (עבורכם, לצרכי ההתנגדות). צרכן סביר הוא קצת כמו אמא שקונה בסופר – הוא לא בהכרח שם לב לכל הפרטים הקטנים, הוא קולט את הרושם הכללי.
• תסתכלו מהר: תראו את שני הסימנים לשנייה אחת. אם נשאר לכם רושם דומה בראש, יש סיכוי גבוה שהם דומים מספיק. אנחנו לא בוחנים סימנים תחת מיקרוסקופ.
• תקראו בקול: תגידו את השם של הסימן שלכם ואת השם של הסימן המבוקש בקול רם. האם הם נשמעים דומה? האם יש משחק מילים דומה? (כמו "סופר פארם" ו"סופר פאן").
• תחשבו על המשמעות: אם הסימן שלכם קשור לחתולים (תחשבו על לוגו חתול) והסימן המבוקש קשור לאריות (לוגו אריה), למרות שהם לא נראים זהים או נשמעים דומה, יש קשר קונספטואלי ל"משפחת החתוליים". בתחומים מסוימים זה יכול ליצור בלבול.
• איפה הם פועלים? הסימן המבוקש מיועד לאותם מוצרים/שירותים שלכם? או קרוב? ככל שהקרבה גדולה יותר, כך גם דמיון קטן יותר יכול להספיק כדי לבסס עילת התנגדות.
• מי קונה? האם קהל היעד שלכם ושל הבקשה הוא אותו קהל? האם מדובר במוצרים זולים שנקנים מהר בלי הרבה מחשבה (ואז הסיכון לבלבול גבוה יותר), או במוצרים יקרים שדורשים שיקול דעת מעמיק יותר (ואז הסיכון לבלבול נמוך יותר)?
• הסימן שלכם חזק? אם הסימן שלכם מקורי, לא תיאורי, ובעל מוניטין רב – הסיכון לבלבול גדל גם כשהדמיון יחסית קטן. סימן חלש או תיאורי לא יכול "לתפוס" שטחים גדולים מדי.

בסופו של דבר, ההכרעה היא בידי רשם סימני המסחר (ואם יש ערעור, בידי בית המשפט).

אין נוסחת קסם מתמטית.

יש שילוב של המבחנים האלה, והרבה היגיון בריא (ומשפטי).

אם אתם לא בטוחים, שווה תמיד להתייעץ. כי לפעמים מה שנראה לכם סביר לגמרי, למשפטנים נראה כר נרחב לענייני בלבול והטעיה.

התהליך: מה עובר על התנגדות מרגע ההגשה ועד ההחלטה?

הבנתם שיש בעיה.

זיהיתם סימן דומה.

יש לכם עילות טובות.

יש לכם מעמד.

יאללה, מתחילים בתהליך!

חשוב לדעת שלוחות הזמנים פה <קריטיים>.

בקשת רישום סימן מסחר מתפרסמת ב"יומן סימני המסחר" (שפעם היה עיתון מודפס והיום הוא בעיקר באתר של רשות הפטנטים).

מרגע הפרסום, יש לכם <שלושה חודשים בלבד> להגיש את ההתנגדות.

איחור, גם ביום, יכול להיות גורלי. הרשם לא סלחן בעניין הזה.

אז איך זה עובד, שלב אחר שלב:

1. הגשת כתב ההתנגדות: מגישים לרשם סימני המסחר מסמך מפורט שמציג את המתנגד, את הבקשה שאליה מתנגדים, ומפרט את כל עילות ההתנגדות עם הנימוקים והעובדות התומכות בהן. כאן המקום לפרט על הסימן שלכם, על הדמיון, על הטובין/שירותים, על המוניטין שלכם, ועל כל עילה אחרת רלוונטית.
2. כתב תגובה (של המבקש): אם המתנגד הגיש במועד, הרשם שולח את כתב ההתנגדות למבקש. למבקש יש שלושה חודשים להגיש "כתב תגובה" ובו הוא משיב לטענות ההתנגדות ומנמק למה לדעתו הסימן שלו כן כשיר לרישום ולמה אין דמיון מטעה או עילות אחרות.
3. שלב הראיות: זה השלב הקרבי יותר. שני הצדדים מגישים תצהירים עם ראיות שתומכות בטענות שלהם. המתנגד יגיש ראיות לשימוש בסימן שלו, למוניטין, לסקרים (אם יש), לעדויות של לקוחות שהתבלבלו (אם יש) וכל דבר שיכול להוכיח את עילות ההתנגדות. המבקש יגיש ראיות לשימוש בסימן שלו (אם נעשה), למקוריות שלו, להבדילים מהסימן הקודם, וכל מה שתומך בבקשתו. יש לוחות זמנים קשיחים להגשת הראיות.
4. סיכומים בכתב: לאחר הגשת הראיות, שני הצדדים מגישים סיכומים בכתב שמסכמים את טענותיהם המשפטיות ומנתחים את הראיות שהוגשו.
5. דיון בפני הרשם: זהו שלב ה"שיא". הצדדים (או עורכי דינם) מופיעים בפני רשם סימני המסחר (או סגן רשם). זה מעין "מיני משפט". הצדדים מציגים את טענותיהם בעל פה, עונים לשאלות הרשם, ולעיתים יש חקירות קצרות על התצהירים.
6. החלטת הרשם: לאחר הדיון (או לעיתים על בסיס הסיכומים בלבד, אם אין דיון), הרשם נותן החלטה מנומקת. הוא יכול לקבל את ההתנגדות ולדחות את הבקשה, לדחות את ההתנגדות ולקבל את הבקשה לרישום, או לקבל את הבקשה תוך הגבלות מסוימות (למשל, הגבלת הטובין/שירותים).

התהליך יכול לקחת זמן.

לא מדובר בכמה ימים או שבועות.

הליכי התנגדות יכולים להימשך <שנה, שנתיים ולפעמים יותר>, תלוי בעומס על לשכת הרשם ועל מורכבות התיק.

זו דרך הדורשת סבלנות, ארגון (של ראיות!), וליווי משפטי צמוד ומקצועי.

אבל כאמור, כשזה מגיע להגנה על הלב הפועם של העסק שלכם – שווה את המאמץ.

5-7 שאלות שחייבים לשאול על התנגדות לסימן דומה

---

שאלה 1: האם חייבים להגיש התנגדות מיד כשהבקשה מתפרסמת? מה קורה אם מפספסים את המועד?

תשובה: כן, הזמן הוא פקטור קריטי. מרגע שהבקשה מתפרסמת ביומן סימני המסחר, יש לכם בדיוק שלושה חודשים להגיש את כתב ההתנגדות. איחור, אפילו קצר, הוא לרוב סוף פסוק. הרשם נוטה להיות קשוח בעניין הזה. אז חשוב להיות עם "יד על הדופק" ולעקוב אחר בקשות חדשות בתחום שלכם. <לא מפספסים הזדמנות להתנגד אם היא קיימת>.

שאלה 2: מה הסיכוי להתפשר עם המבקש במקום לנהל הליך התנגדות מלא?

תשובה: סיכוי מצוין! למעשה, חלק ניכר מהליכי ההתנגדות מסתיימים בהסכם פשרה. הצדדים מבינים שהליך מלא עולה כסף וזמן לשניהם. פשרה יכולה לכלול הגבלות על הטובין/שירותים, שינויים קלים בסימן (אם אפשרי), או הסכמות על אזורי פעילות גאוגרפיים או קהלי יעד שונים. <זה פתרון יעיל וחכם במקרים רבים>.

שאלה 3: האם אני חייב להיות בעל סימן מסחר רשום כדי להתנגד?

תשובה: לא בהכרח! כפי שציינו קודם, גם בעל סימן מסחר שאינו רשום אך נעשה בו שימוש משמעותי והוא ידוע בציבור הרלוונטי (מה שמכונה "סימן מסחר בשימוש" או "סימן ידוע היטב") יכול להתנגד. במקרה כזה, חלק משמעותי מההוכחה בהליך יהיה להראות את היקף השימוש והמוניטין של הסימן שלכם.

שאלה 4: כמה עולה הליך התנגדות?

תשובה: זו לא ארוחת חינם, זה בטוח. יש אגרת הגשה לרשות הפטנטים, ובעיקר שכר טרחת עורך דין. עלויות ההליך תלויות במורכבות התיק, בכמות הראיות שיש להגיש, ובהאם ההליך מגיע לדיון בפני הרשם. זה יכול להגיע לאלפי שקלים רבים, ובמקרים מורכבים לעשרות אלפי שקלים (ואף יותר). <זו השקעה בהגנה על הנכס הכי חשוב שלכם – המותג>.

שאלה 5: מה קורה אם הפסדתי בהתנגדות? האם המבקש יכול לתבוע אותי אחר כך?

תשובה: אם ההתנגדות נדחתה, הבקשה לרישום מתקבלת (אחרי שהמבקש שילם את אגרת הרישום). הסימן נרשם והמבקש הופך לבעליו הרשום של סימן המסחר. כבעל סימן מסחר רשום, יש לו זכות תביעה בגין הפרה נגד כל מי שישתמש בסימן זהה או דומה עד כדי הטעיה בטובין/שירותים הרשומים או קרובים להם. אז כן, זה תרחיש אפשרי. לכן כדאי להגיש התנגדות רק כשיש עילות מוצקות.

שאלה 6: האם כדאי להתייעץ עם עורך דין לפני הגשת התנגדות?

תשובה: <חד משמעית כן!> הליכי התנגדות הם הליכים משפטיים לכל דבר. הם דורשים הבנה של החוק, הפסיקה, כללי הפרוצדורה, ויכולת ניסוח משפטית והגשת ראיות נכונה. טעות טכנית או עילה לא מבוססת יכולות לסיים את ההליך במהירות ולגרום לכם להפסיד. עורך דין מומחה בתחום סימני המסחר יידע להעריך את סיכויי ההצלחה, לבנות את הטיעון המשפטי הנכון, לאסוף את הראיות המתאימות, ולייצג אתכם בצורה הטובה ביותר. זה ההבדל בין הצלחה לכישלון בהגנה על המותג שלכם.

שאלה 7: ראיתי סימן דומה, אבל הוא בתחום אחר לגמרי. האם עדיין יש סיכוי להתנגד?

תשובה: זה תלוי עד כמה הסימן שלכם מוכר (ידוע היטב) ועד כמה הטובין/שירותים, למרות שהם "אחרים לגמרי" לכאורה, יכולים להיתפס על ידי הציבור כמגיעים מאותו מקור מסחרי. למשל, מותג אופנה מפורסם מאוד שפותח פתאום רשת בתי קפה. הטובין שונים, אבל הציבור עלול לחשוב שזה חלק מאותה קבוצה. ככל שהמוניטין של הסימן שלכם חזק יותר, כך ההגנה עליו מתרחבת גם לתחומים משיקים או אפילו רחוקים יותר, כל עוד יש חשש לניצול מוניטין או לבלבול במקור המסחרי. כאן שוב, התייעצות מקצועית חיונית כדי להעריך את הסיכויים.

---

אל תתנו לאף אחד לשחק לכם ב"שם המשחק"! סיכום

המותג שלכם הוא נכס.

נכס יקר ערך שבניתם בעמל רב.

הוא מייצג את האיכות שלכם, את האמינות שלכם, ואת הקשר שלכם עם הלקוחות.

התנגדות לבקשת רישום סימן מסחר דומה היא <כלי הגנה חיוני> בארגז הכלים של כל בעל עסק רציני.

היא מאפשרת לכם לעצור, בשלב יחסית מוקדם, ניסיון לרשום סימן שעלול לפגוע בכם, במוניטין שלכם, ולבלבל את הלקוחות שלכם.

התהליך, למרות שהוא משפטי ודורש הקפדה על פרטים ולוחות זמנים, הוא הדרך הנכונה והיעילה לשמור על הגבולות הברורים בשוק.

זכרו את עילות ההתנגדות המרכזיות, בראש ובראשונה עילת הדמיון עד כדי הטעיה, ושקלו היטב את הראיות שיש לכם לתמוך בטענותיכם.

אל תחכו לרגע האחרון.

עקבו אחר פרסומים חדשים.

אם זיהיתם סימן בעייתי, <פעלו מהר> (תוך שלושה חודשים מהפרסום!).

ואם אתם לא בטוחים, או זקוקים לליווי מקצועי – פנו למומחים.

השקעה בהגנה על סימן המסחר שלכם היום, שווה הרבה מאוד כסף וכאב ראש שתחסכו לעצמכם בעתיד.

כי בסופו של דבר, בשוק תחרותי, המותג שלכם הוא הכתר שלכם.

ואסור לתת לאף אחד להניח עליו יד בקלות.

בהצלחה בשמירה על הכתר שלכם!