רשלנות רפואית במתן תרופות: הטעות שעלולה לסכן את חייכם

כולנו שם. עומדים מול המדף בבית המרקחת, או מחכים לתורנו בקופת חולים, והמחשבה על תרופות עולה. הן מצילות חיים, מקלות על כאבים, מאפשרות איכות חיים. פלא אמיתי.

אבל כמו בכל סיפור טוב, יש גם צד פחות נוצץ.

המורכבות העצומה של עולם התרופות, שילובי המרכיבים, המינונים המדויקים, ואלף ואחד המשתנים האחרים… זה מתכון לפעמים לטעויות.

טעויות שיכולות להיות קטנות, וטעויות שיכולות, לצערנו, להיות בעלות השלכות דרמטיות. זה בדיוק המקום שבו המושג "רשלנות רפואית במתן תרופות" נכנס לתמונה.

זה נשמע כבד, נכון? אולי קצת מפחיד.

אבל אל דאגה. המטרה כאן היא לא להפחיד. להיפך.

המטרה היא להאיר את הנושא, לפרוט אותו לחלקים קטנים, ולהעניק לכם את הכלים והידע כדי להבין בדיוק איפה הסיכונים אורבים, מתי מדובר בטעות שגרתית ומתי מדובר במשהו שיש לו משמעות משפטית, ואיך בכלל מתמודדים עם סיטואציה כזו אם, חלילה, היא קורה.

בקיצור, הצטיידו בסקרנות וקצת קפה. אנחנו יוצאים למסע בעולם המרתק (והקצת מורכב) של תרופות וחוק.

רכבת הרים בבית המרקחת: המדריך המשפטי שיאפשר לכם לישון בשקט (פחות או יותר)

מסע התרופה: 3 תחנות קריטיות בהן דברים יכולים להתפקשש (ומה זה אומר משפטית?)

תרופה לא צצה יש מאין. יש לה מסלול. מרגע שהרופא החליט עליה, ועד שהיא מגיעה אליכם הביתה (או לגופכם, אם אתם מאושפזים). בכל אחת מהתחנות האלה, יש אנשי מקצוע שונים מעורבים, וגם… פוטנציאל לטעויות אנוש.

להבין את המסלול הזה זה הצעד הראשון להבנה איפה עשויה להתרחש רשלנות.

תחנה ראשונה: אצל הרופא – הקרב על המרשם הנכון

הכל מתחיל כאן. הרופא מאבחן, שוקל, וכותב את המרשם. נשמע פשוט? תחשבו שוב.

רופאים צריכים לקחת בחשבון המון דברים: את האבחנה המדויקת, ההיסטוריה הרפואית שלכם, אלרגיות ידועות, תרופות אחרות שאתם לוקחים (שילובים מסוימים יכולים להיות קטלניים!), משקל, גיל, מצב כלייתי או כבדי (משפיע על פינוי התרופה מהגוף)… הרשימה ארוכה.

טעות בשלב הזה יכולה להיות:

• מרשם לתרופה הלא נכונה: אובחנה מחלה א' אבל הרופא בטעות רשם תרופה למחלה ב'. קורה. פחות ממה שחשבתם? אולי. יותר ממה שהייתם רוצים? בוודאות.
• מינון שגוי: קטן מדי (לא יעיל) או גדול מדי (מסוכן!). לפעמים זה טעות בחישוב, לפעמים בטעות במינוח (מיליגרם מול מיקרוגרם… פרט קטן עם משמעות גדולה).
• התעלמות מאלרגיות או אינטרקציות: קיבלתם תרופה שהרופא ידע (או היה אמור לדעת) שאתם אלרגיים אליה, או שהיא מתנגשת עם תרופה אחרת שאתם כבר לוקחים. זה אחד המקרים הקלאסיים של "היה צריך לדעת".
• חוסר התייחסות למצב רפואי קיים: יש לכם בעיית כליות קשה, והתרופה רעילה לכליות? הרופא היה אמור לשים לב.

מבחינה משפטית, רשלנות כאן תהיה כאשר הרופא סטה מהסטנדרט הרפואי המקובל שהיה מצופה מרופא סביר באותן נסיבות. כלומר, רופא אחר, מיומן וזהיר, היה שם לב לעניין ופועל אחרת.

תחנה שנייה: בבית המרקחת – הקסם (והסיכונים) של הרוקח

המרשם הגיע לרוקח. תפקידו לא רק למסור לכם את התרופות. הרוקח הוא שומר הסף האחרון לפני שהתרופה מגיעה אליכם.

תפקידו כולל:

• קריאת המרשם (לפעמים כתב יד רופאים… אגדה אורבנית או מציאות קשה? תחליטו אתם).
• ניפוק התרופה הנכונה, במינון הנכון, בכמות הנכונה.
• מתן הנחיות ברורות לגבי אופן השימוש (עם או בלי אוכל, בבוקר או בערב, כמה פעמים ביום).
• איתור טעויות אפשריות במרשם עצמו (כן, הרוקח הוא גם סוג של רשת ביטחון לטעויות רופא).
• התייעצות עם הרופא במקרה של ספק או איתור בעיה.

איפה יכולה לקרות טעות רשלנית בבית המרקחת?

• ניפוק תרופה שגויה: קיבלתם תרופה אחרת מזו שרשומה במרשם. זה יכול לקרות בגלל דמיון בשמות התרופות (ויש לא מעט כאלה!), בגלל בלבול בין אריזות, או פשוט בגלל טעות.
• מינון או צורה שגויה: במקום כדורים של 5 מ"ג, קיבלתם של 50 מ"ג. או במקום כדורים, קיבלתם טיפות.
• תיוג שגוי: האריזה של התרופה נכונה, אבל המדבקה שהרוקח הדביק עליה עם השם שלכם ואופן השימוש שגויה. זה קרה, וזה מסוכן.
• אי זיהוי טעות במרשם הרופא: אם הרוקח קיבל מרשם עם טעות ברורה (מינון קטלני למשל, או אינטרקציה ידועה ומסוכנת), והוא לא שם לב, לא התריע לרופא, ולא תיקן – זו עשויה להיחשב רשלנות גם מצדו.

הרוקח, כמו הרופא, כפוף לחובה לפעול על פי הסטנדרטים המקצועיים המקובלים. אי עמידה בסטנדרטים אלה, שגרמה לנזק, יכולה להוות עילה לתביעת רשלנות.

תחנה שלישית: הביתה והלאה – אחריות המטפל (ושלנו)

קיבלתם את התרופה? מזל טוב. עכשיו מגיע שלב המתן בפועל. זה יכול להיות אתם בעצמכם, בן משפחה, או צוות רפואי (אחיות, רופאים) אם אתם מאושפזים.

גם כאן, עלולים לקרות דברים. למשל:

• מתן תרופה למטופל הלא נכון: קורה בעיקר בבתי חולים או מוסדות סיעודיים, אבל יכול לקרות גם בבית אם יש מספר אנשים שנוטלים תרופות. בלבול!
• מתן מינון שגוי: נטילת יותר או פחות ממה שרשום.
• מתן בזמן שגוי: תרופה שחייבת להינתן בזמנים מדויקים (למשל, עם אוכל מסוים, או בהפרשי שעות קבועים) ניתנה שלא כשורה.
• מתן בדרך שגויה: תרופה שצריכה להיבלע נתנה בזריקה, או להפך.
• חוסר מעקב אחר השפעות התרופה או תופעות לוואי: בעיקר רלוונטי בבתי חולים, כשהצוות המטפל לא עוקב אחר תגובת המטופל לתרופה חדשה או שינוי מינון, ומפספס סימני מצוקה או תופעות לוואי חמורות.

רשלנות בשלב הזה יכולה להיות של הצוות המטפל (אחיות, רופאים מאושפזים) או במקרים מסוימים גם של המטופל או המטפל הביתי (אם ההנחיות ניתנו בבירור והופרו בצורה רשלנית).

הגבול הדק: מתי טעות תמימה הופכת לרשלנות משפטית שיכולה לעלות ביוקר?

אוקיי, אז טעויות קורות. אנחנו בני אדם. המערכת מורכבת. אבל לא כל טעות היא אוטומטית רשלנות משפטית ששווה תביעה. יש ארבעה קריטריונים שצריכים להתקיים:

החובה הבסיסית: מה מצופה מהרופא והרוקח (ומכולם בעצם)?

הדבר הראשון הוא קיומה של חובת זהירות. במערכת יחסים רפואית, זה די ברור. לרופא יש חובת זהירות כלפי המטופל, לרוקח כלפי מי שמקבל את התרופה, לצוות בית החולים כלפי המאושפזים וכו'. זו חובה בסיסית לדאוג לשלומכם הרפואי במסגרת הטיפול.

הסטייה מהנורמה: מתי הם לא עמדו בסטנדרט?

כאן נכנס לב העניין. צריך להוכיח הפרת חובת הזהירות או סטייה מהסטנדרט הרפואי המקובל. זה אומר שהגורם המטפל (רופא, רוקח, אחות) לא פעל כפי שאיש מקצוע סביר ומיומן באותו תחום היה פועל בנסיבות דומות. זה לא אומר שהם היו צריכים להיות מושלמים או גאונים. זה אומר שהם היו צריכים לפעול לפי הכללים, הידע, הפרוטוקולים והזהירות שהיו מצופים מהם.

למשל, רופא שרשם תרופה בלי לבדוק את רשימת התרופות הנוספות שהמטופל לוקח, למרות שזו הנחיה בסיסית. או רוקח שמסר תרופה דומה מבחינה ויזואלית לתרופה שהייתה במרשם, בלי לבצע בדיקה כפולה פשוטה של שם החומר הפעיל.

הקשר הסיבתי: איך מוכיחים שהטעות גרמה לנזק (ולא משהו אחר)?

זה שלב קריטי ולפעמים המורכב ביותר. לא מספיק להוכיח שהייתה טעות. צריך להוכיח שהטעות הזו גרמה בפועל לנזק שנגרם לכם. למשל, אם קיבלתם תרופה שגויה, אבל במקרה התרופה השגויה לא גרמה לכם שום נזק, ואתם פשוט לא קיבלתם את הטיפול הנכון למחלה שלכם – הנזק כאן הוא אי קבלת הטיפול הנכון (ועל זה אפשר לתבוע), אבל לא נזק שנגרם ישירות מהתרופה השגויה עצמה (אם במקרה היא לא הזיקה).

הקשר הסיבתי צריך להיות מוכח, לרוב באמצעות חוות דעת של מומחים רפואיים שמסבירים איך הטעות הספציפית הובילה לתוצאה המזיקה.

הנזק בפועל: מה בדיוק נפגע ולמה (ולמה מגיע פיצוי)?

השלב האחרון הוא קיומו של נזק. זה יכול להיות נזק פיזי (החמרה במצב הרפואי, תופעות לוואי קשות, צורך בטיפול רפואי נוסף), נפשי (סבל, חרדה), או כספי (הוצאות רפואיות, הפסדי שכר). בלי נזק שניתן לכמת (גם אם בקושי), אין עילה לתביעת פיצויים ברשלנות רפואית.

פיצויים נועדו להחזיר את המצב לקדמותו ככל הניתן, או לפחות לפצות את הנפגע על הסבל וההפסדים שנגרמו לו בעקבות הרשלנות.

לא סתם צרכנים: 5 דברים שאתם חייבים לעשות כדי לשמור על עצמכם! (כי אף אחד לא ידאג לכם יותר טוב מכם)

המערכת הרפואית עמוסה, אנשי הצוות עייפים לפעמים, וטעויות, כפי שראינו, עלולות לקרות. אבל יש לכם כוח! להיות מעורבים, לשאול שאלות, להיות שותפים פעילים בטיפול הרפואי שלכם – זה קו ההגנה הטוב ביותר.

אז מה אפשר לעשות?

האמת היא, שיש לא מעט כלים בידיים שלכם.

להיות צרכן ידע, פעיל, ופחות "פאסיבי" שמקבל הכול כמובן מאליו. זה לא רק בריא יותר, זה גם הרבה יותר בטוח.

• שאלות, שאלות, שאלות: אל תתביישו לשאול את הרופא או הרוקח כל שאלה שעולה לכם בראש. למה התרופה הזו? איך לוקחים אותה? מהן תופעות הלוואי הצפויות? מה אם פספסתי מנה? אין דבר כזה שאלה "טיפשית" כשמדובר בבריאות שלכם. שאלו עד שתבינו לחלוטין.
• רשימה מסודרת: תמיד תמיד תמיד תהיה לכם רשימה עדכנית של כל התרופות, התוספים, והוויטמינים שאתם נוטלים. כולל מינונים. הציגו אותה לכל רופא או רוקח. זה קריטי למניעת אינטרקציות מסוכנות. תעדו כל שינוי.
• קראו את העלון לצרכן: כן, זה לפעמים כתוב באותיות קטנות ומעייפות. אבל המידע שם – על מינון, תופעות לוואי, אינטרקציות אפשריות – הוא חיוני. הקדישו כמה דקות לקרוא אותו בעיון. זה הכרטיס ביקור של התרופה.
• ויזואליזציה ובדיקה כפולה: כשהרוקח נותן לכם את התרופה, הסתכלו עליה. האם השם נראה נכון? המינון על האריזה? האם זה נראה כמו מה שקיבלתם בעבר (אם זו תרופה קבועה)? בדיקה ויזואלית קצרה יכולה למנוע טעות. העיניים שלכם הן מצלמת האבטחה הראשונה.
• אל תתביישו לפנות שוב: אם משהו לא ברור לכם לגבי התרופה, אם אתם מרגישים לא טוב בצורה חריגה אחרי לקיחתה, או אם יש לכם ספק כלשהו – תחזרו לרופא או לרוקח. עדיף לשאול עשר פעמים מאשר לטעות פעם אחת. התחושה שלכם חשובה.

קרה משהו? ככה מנווטים בתוך הבלאגן המשפטי (בלי ללכת לאיבוד לגמרי)

אז למרות כל הזהירות, אתם חושדים שנגרם לכם נזק עקב רשלנות במתן תרופה. מה עושים עכשיו?

הדבר הכי חשוב זה לא לשבת בחוסר אונים. יש צעדים שחייבים לנקוט, והזמן לפעמים קריטי.

תיעוד, תיעוד, תיעוד: כל פיסת מידע שווה זהב (במיוחד אצל עורכי דין…)

אם אתם חושדים ברשלנות, התחילו לאסוף כל פיסת מידע רלוונטית:

• המרשם המקורי (אם קיים).
• התרופה שקיבלתם בפועל (האריזה, העלון לצרכן).
• תיעוד רפואי מכל הגורמים המטפלים – רופאים שרשמו את התרופה, רופאים שראו אתכם לאחר מכן בגלל הנזק שנגרם, סיכומי אשפוז, תוצאות בדיקות דם או בדיקות אחרות שנעשו בעקבות האירוע.
• פתקי שחרור מבית חולים, מכתבי הפניה.
• כל תקשורת שהייתה לכם עם הרופא, הרוקח או הצוות המטפל בעקבות המקרה.

ככל שתאספו יותר חומר בזמן אמת, כך יהיה קל יותר לבנות את התיק המשפטי (אם יהיה כזה) ולהבין בדיוק מה קרה ומתי.

ייעוץ משפטי: לא לחכות לרגע האחרון (כי שעון החול המשפטי רץ)

ברגע שיש לכם חשד משמעותי, ובוודאי אם נגרם לכם נזק ממשי, פנו בהקדם האפשרי לעורך דין שמתמחה ברשלנות רפואית. לא עורך דין כללי, אלא מישהו שנושם וחי את התחום הספציפי הזה.

למה בהקדם?

• יש מגבלת זמן בחוק להגשת תביעות (התיישנות). בדרך כלל 7 שנים מיום האירוע, אבל יש יוצאים מן הכלל מורכבים. עדיף לא להתקרב לגבול הזמן.
• עורך הדין יוכל להנחות אתכם מה עוד לאסוף מבחינת תיעוד רפואי ואיך לעשות זאת.
• הוא ידע לזהות במהירות האם בכלל קיימת עילה לתביעה ובאיזו מידה.
• הוא יסייע לכם להשיג חוות דעת רפואית תומכת, שהיא הכרחית כמעט בכל תביעת רשלנות רפואית. מומחה רפואי ינתח את המקרה ויקבע האם הייתה סטייה מהסטנדרט ומה הקשר הסיבתי לנזק.

תהליך תביעת רשלנות רפואית הוא לרוב ארוך, מורכב ויקר. ייעוץ מקצועי בשלב מוקדם חוסך הרבה כאב ראש, זמן וכסף בהמשך.

אז, הנה כמה שאלות נפוצות (ותשובות קצרות, כי למי יש זמן?):

ש: האם כל תופעת לוואי היא עילה לתביעת רשלנות?

ת: ממש לא. לתרופות רבות יש תופעות לוואי ידועות ומקובלות, המפורטות בעלון לצרכן. רשלנות מתייחסת לטעות באבחון, במרשם, בניפוק או במתן שגרמה לנזק, ולא לתופעת לוואי סבירה שנלקחה בחשבון.

ש: כמה זמן יש לי להגיש תביעה מרגע שגיליתי על הרשלנות?

ת: כלל האצבע הוא 7 שנים מיום קרות האירוע. אבל יש יוצאים מן הכלל (למשל, אם הנזק התגלה רק מאוחר יותר). חשוב מאוד להתייעץ עם עורך דין מוקדם ככל האפשר כדי לוודא שאינכם חורגים מתקופת ההתיישנות.

ש: האם אני יכול לתבוע רק את הרופא שרשם את התרופה?

ת: לא בהכרח. תביעת רשלנות רפואית יכולה להיות מוגשת נגד כל גורם שהיה מעורב בשרשרת וחרג מחובת הזהירות המקצועית שלו, וזה כולל רופאים, רוקחים, אחיות, מוסדות רפואיים (קופת חולים, בית חולים) ואף חברות תרופות במקרים מסוימים (אם הטעות קשורה לייצור או תיוג שגוי של התרופה עצמה).

ש: מה גובה הפיצויים שניתן לצפות לו בתביעת רשלנות רפואית בתרופות?

ת: אין סכום קבוע. הפיצויים נקבעים על פי גובה הנזק שנגרם לנפגע (נזק פיזי, נפשי, הפסדי השתכרות, הוצאות רפואיות ועוד). ככל שהנזק חמור יותר והשפעתו על חיי הנפגע גדולה יותר, כך הפיצוי צפוי להיות גבוה יותר. זה תלוי מאוד בנסיבות הספציפיות של כל מקרה.

ש: האם אני חייב חוות דעת רפואית של מומחה כדי להגיש תביעה?

ת: ברוב המכריע של המקרים, כן. בית המשפט מסתמך על חוות דעת של מומחים רפואיים בתחום הרלוונטי כדי לקבוע האם הייתה סטייה מהסטנדרט המקובל והאם היא גרמה לנזק. קשה מאוד להוכיח רשלנות רפואית ללא חוות דעת כזו.

ש: כמה זמן לוקח בדרך כלל תהליך תביעת רשלנות רפואית?

ת: זה משתנה מאוד, אך לרוב מדובר בתהליך ארוך שיכול לקחת מספר שנים, במיוחד אם התביעה מגיעה לדיון בבית משפט ולא מסתיימת בפשרה מחוץ לכותלי בית המשפט.

אז הגענו לסוף המסע שלנו בעולם התרופות והמשפט.

זה אולי נשמע קצת מורכב, אבל העיקר לזכור הוא זה:

הידע הוא הכוח הכי גדול שלכם.

הבנה של איפה הסיכונים יכולים להופיע במסע התרופה, ומה מצופה מהגורמים המטפלים, מאפשרת לכם להיות אקטיביים יותר, לשאול את השאלות הנכונות, ולצמצם משמעותית את הסיכוי לטעויות.

ואם, חלילה, משהו בכל זאת השתבש?

דעו שיש כלים משפטיים להתמודד עם זה. תיעוד נכון ופנייה בזמן לייעוץ מקצועי הם הצעדים הראשונים והחשובים ביותר.

שמרו על עצמכם, היו ערניים, וזכרו – לפעמים, השאלה הנכונה בזמן הנכון שווה יותר מכל מרשם.