עורך דין צבאי חושף איך תובעים על הוצאת דיבה בצבא

מדים, מילים ומלכודות לשון: המדריך המלא להתמודדות עם הוצאת דיבה בצבא

רגע לפני שאתם שולפים את הפלאפון (או את הקללות, תלוי בסיטואציה הצבאית המלחיצה) אחרי יום ארוך ומעצבן, כדאי שתעצרו שנייה ותנשמו עמוק. העולם הצבאי, כידוע, הוא יקום מקביל עם חוקים משלו, קודים התנהגותיים (כתובים ושאינם) וגם סכנות משפטיות שאורבות במקומות הכי פחות צפויים. נכון, כולנו חולמים לעבור את השירות בלי דרמות מיותרות, להתקדם, לצאת הביתה בזמן, אבל לפעמים… מילה אחת קטנה, שנאמרת או נכתבת בהיסח הדעת, יכולה להפוך את החיים הצבאיים (והאזרחיים שאחריהם) לסיוט. אנחנו מדברים כמובן על הוצאת דיבה, רק שבמדים ירוקים או כחולים, הסיפור מקבל טוויסט אחר לגמרי. אז איך נמנעים מהמלכודת הזו? ומה עושים אם כבר נפלנו פנימה? בואו נצלול יחד לעולם שבו המילים חדות יותר מכידון, והחוק הצבאי לא סולח על "שפשופים" מילוליים.

מה זה בעצם "הוצאת דיבה" כשהיא לובשת מדים?

תראו, המושג "הוצאת דיבה" (או "לשון הרע", אם תרצו את השם הפחות דרמטי אבל המדויק יותר בחוק) קיים כבר עשרות שנים בחוק הישראלי, האזרחי והצבאי כאחד. הרעיון הבסיסי הוא פשוט: אסור לפרסם משהו על אדם אחר שיש בו כדי לבזות אותו, לפגוע במשרתו, במשלח ידו, במקצועו או בתפקידו, לבזות אותו בשל התנהגות או תכונות המיוחסות לו, או לפגוע בשמו הטוב כאדם.

בצבא, העסק מקבל מימד נוסף. לא מדובר רק על מוניטין אישי, אלא גם על פגיעה אפשרית בשרשרת הפיקוד, במעמד החיילים או הקצינים, באמון ההדדי שהוא כל כך חיוני במסגרת צבאית, ובעיקר – בהפרת פקודות או חוקים צבאיים ספציפיים.

החדשות הטובות (בערך): זה לא כל ריכול או תלונה נחשבים מיד להוצאת דיבה. יש הבדל עצום בין לומר לחבר בחדר שהוא "קמצן בקפה" לבין להפיץ שמועה שהוא "מעל בכספים של ועד הפלוגה". ההבדל טמון בכוונה, בנזק הפוטנציאלי, ובשאלה אם מדובר באמירה סתמית או ב"פרסום" של ממש.

רגע, זה לא רק "לרכל"? ההבדל בין רכילות לדיבה צבאית

אז בואו נעשה סדר. רכילות היא לרוב שיחה פרטית, בין שני אנשים או יותר, ללא כוונת "פרסום" רחב וללא מטרה מוגדרת לפגוע. זה לא נעים, זה לא מומלץ, אבל בדרך כלל (אלא אם כן הרכילות עולה לכדי עבירת משמעת אחרת) זה לא ייחשב להוצאת דיבה מבחינה משפטית.

הוצאת דיבה, לעומת זאת, דורשת "פרסום". ו"פרסום" בעולם המשפטי (בטח ובטח בצבא!) הוא עניין רחב. זה יכול להיות:

• אמירה בפורום רחב (מסדר, שיחת מפקדים, ישיבת צוות).
• מכתב רשמי או לא רשמי שנשלח לגורמים שונים (תלונה, מכתב למפקד).
• פרסום ברשת חברתית (פייסבוק, אינסטגרם, טיקטוק – כן כן, גם כשלובשים מדים!)
• שליחת הודעת וואטסאפ קבוצתית (המלכודת הכי נפוצה היום!).
• אפילו ציור או קריקטורה שמבזים אדם.

בקיצור, כל דרך שבה המילים הפוגעניות מגיעות ליותר מאדם אחד (חוץ מהאדם שעליו נאמרות המילים) עלולה להיחשב ל"פרסום". והרף הצבאי לפעמים אפילו יותר נמוך, כי האמירה יכולה לפגוע במרקם היחסים הרגיש כל כך במסגרת צבאית.

נקודה למחשבה: גם אם מה שאמרתם הוא אמת לאמיתה, במקרים מסוימים (במיוחד כשהאמת משרתת מטרה פסולה של פגיעה) זה עדיין יכול להיחשב להוצאת דיבה. החוק מספק הגנות שונות לאמירת אמת, אבל הן לא אוטומטיות ותמיד תלויות בנסיבות.

5 שאלות בוערות על הוצאת דיבה צבאית (ותשובות קצרות ומאיירות עיניים)

ש: אמרו עליי דברים רעים בוואטסאפ הקבוצתי של הפלוגה. האם זו הוצאת דיבה?

ת: בהחלט כן. פרסום בקבוצת וואטסאפ, במיוחד קבוצה של מקום העבודה/השירות (שעשויה להיחשב ל"פורום" בעל משמעות), הוא סוג נפוץ מאוד של פרסום לשון הרע. אם התוכן מבזה או פוגע, יש כאן בהחלט עילה.

ש: התלוננתי על המפקד שלי בפני הקצין הבכיר ממנו, והשתמשתי במילים קשות. האם זו הוצאת דיבה?

ת: לא בהכרח. תלונה רשמית בפני הגורם המוסמך (מפקד בכיר, קמב"ץ וכו') עשויה להיות מוגנת על ידי החוק במקרים מסוימים, גם אם היא מכילה ביקורת קשה. יש הגנה משפטית הנקראת "הגנת תום לב" שיכולה לחול כאן, בתנאי שהתלונה הוגשה בתום לב ולגורם הנכון. מצד שני, אם התלונה מופצת ברבים או נאמרת בזדון – המצב משתנה.

ש: חייל כתב עליי פוסט בפייסבוק האישי שלו, אבל לא הזכיר את שמי המלא. האם זה עדיין נחשב?

ת: כן. גם אם השם לא הוזכר במפורש, אם ניתן לזהות את האדם שעליו מדובר (למשל, על ידי תיאור תפקידו, יחידתו, כינויו או פרטים מזהים אחרים), זה ייחשב לפרסום עליו.

ש: שיתפתי פוסט פוגעני שמישהו אחר כתב. האם גם אני אחראי?

ת: חד משמעית כן. "פרסום" כולל גם העתקה, שיתוף, או הפצה של תוכן פוגעני שפורסם על ידי אחר. מי שמשתף הופך בעצמו ל"מפרסם".

ש: מה העונש על הוצאת דיבה בצבא?

ת: העונש יכול לנוע בין עונשי משמעת (ריתוק, מחבוש, קנס, הערה פיקודית) ועד להגשת כתב אישום פלילי בבית דין צבאי, עם עונשים חמורים יותר הכוללים מאסר (אם כי לרוב מדובר במאסר על תנאי או קנס כספי משמעותי, אלא במקרים חמורים במיוחד). בנוסף, הנפגע יכול לתבוע פיצוי כספי (בבית משפט אזרחי), גם אם העניין טופל צבאית.

למה דווקא בצבא זה כל כך מסוכן? 3 סיבות שאסור לפספס!

אוקיי, הבנו מהי דיבה. עכשיו השאלה הגדולה: למה ההשלכות שלה כל כך משמעותיות במסגרת צבאית, לעומת החיים בחוץ? יש לזה כמה סיבות מפתח, והבנתן היא קריטית להישרדותכם (המשפטית, כמובן) בצבא:

1. הדיסטנס המשפטי: כשמילה אחת שווה חקירה (ואולי יותר)

בניגוד לאזרחות, שם נדרשים לעיתים קרובות הליכים משפטיים ארוכים ויקרים כדי לטפל בהוצאת דיבה, בצבא המערכת הרבה יותר נגישה ויעילה (לעיתים יעילה מדי, תלוי את מי שואלים). תלונה על הוצאת דיבה יכולה להגיע במהירות למצ"ח (משטרה צבאית חוקרת), לפרקליטות הצבאית או ליועץ המשפטי של היחידה. מרגע שהתלונה מגיעה, לרוב היא מטופלת ברצינות.

המשמעות? אתם עלולים למצוא את עצמכם תוך ימים בודדים יושבים בחדר חקירות (ולא, זה לא כמו בסרטים), מסבירים למצ"ח מדוע כתבתם מה שכתבתם, או למה אמרתם מה שאמרתם. חקירת מצ"ח היא עניין רציני, שיכולה להוביל להעמדה לדין משמעתי או פלילי, רישום פלילי (צבאי) ואפילו עונשי מחבוש או מאסר. והכל התחיל, אולי, מבדיחה או אמירה שנאמרה בחוסר מחשבה.

בנוסף, בצבא אין באמת את האפשרות פשוט "להתעלם" מפרסומים פוגעניים כמו שלפעמים אפשר לעשות בחיים האזרחיים. המערכת הצבאית מצפה לטפל בדברים "פנימה", ולכן תלונה עלולה להתגלגל מהר מאוד לפסים רשמיים ומחייבים.

2. שרשרת הפיקוד: כשהשם הטוב הוא הכל (ואי אפשר להרשות פגיעה בו)

הצבא בנוי על אמון הדדי ועל שרשרת פיקוד ברורה. פגיעה בשמו הטוב של חייל, קצין, או נגד, עלולה לערער את האמון הזה ולפגוע ביכולתם למלא את תפקידם ביעילות. מפקד ששמו הטוב נפגע על ידי חייל, או חייל שחבריו לבשו לו את שמו ברשתות – יכולים למצוא את עצמם במצב בלתי אפשרי. לכן, המערכת הצבאית רואה בחומרה פגיעות מילוליות שעלולות לפורר את המסגרת.

מעבר לכך, לפגיעה בשם הטוב במסגרת הצבאית יש השלכות ישירות על הקריירה. הערכה שלילית, פגיעה בפז"מ (הוותק) או בסיכויי הקידום, סילוק מתפקידים מסוימים – כל אלה יכולים להיות תוצאה של פרסומי דיבה, בין אם אתם הנפגעים ובין אם אתם אלה שהוציאו את הדיבה.

3. הסביבה הסגורה: כשכולם מכירים את כולם (והשמועות מתפשטות מהר)

יחידה צבאית היא לרוב סביבה סגורה יחסית, שבה כולם מכירים את כולם (או לפחות יודעים מי זה מי). במצב כזה, שמועות או פרסומים פוגעניים מתפשטים במהירות שיא, ולפעמים הופכים ל"אמת" בעיני הסביבה גם אם אין להם בסיס. קשה מאוד לתקן נזק תדמיתי שנגרם בסביבה קטנה וצפופה כזו.

בנוסף, הלחץ החברתי והנורמות הפנימיות של היחידה יכולים לשחק תפקיד. אמירות שנראות לחלקכם כ"בדיחות" או "צחוקים" עלולות להתפרש על ידי אחרים כפוגעניות במיוחד, במיוחד אם הן נאמרות בהקשר של דרגות, תפקידים או מאפיינים אישיים.

המלכודת הדיגיטלית: פייסבוק צבאי? וואטסאפ מבצעי? סכנות חדשות!

אם פעם הוצאת דיבה צבאית הייתה מוגבלת בעיקר לחדרי אוכל, שיחות מסדרון או מכתבים אנונימיים מודפסים במכונת כתיבה (כן, היה דבר כזה פעם!), היום הזירה העיקרית עברה לרשתות החברתיות וליישומונים למיניהם. וזה מסוכן פי כמה.

למה? כי קל ללחוץ על "שלח" או "פרסם". כי מרגישים חסינות מאחורי מסך. כי שוכחים שגם אם אתם בחופשה בבית, אתם עדיין חיילים. ובעיקר – כי ברשת, "פרסום" מגיע לעשרות, מאות ואפילו אלפי אנשים בשניות. קבוצת וואטסאפ "קטנה" של 50 חיילים מיחידה מסוימת היא כבר קהל גדול מספיק כדי שהמילים שלכם ייחשבו ל"פרסום" בעייתי.

הלייק שלא שווה את המחיר: תגובות, שיתופים וצרות צרורות

ולא רק פרסומים מקוריים מסוכנים. גם פעולות פאסיביות לכאורה כמו "לייק" לפוסט פוגעני, שיתוף שלו, או אפילו תגובה קצרה שנלווית אליו, עלולות לסבך אתכם. בעיני החוק, מי שמשתף או מגיב תגובה שמעצימה את הפגיעה, הופך בעצמו ל"מפרסם". חשבו פעמיים לפני שאתם מגיבים או משתפים משהו על חבר לנשק, על מפקד, או על כל גורם צבאי אחר, גם אם זה נראה לכם שולי באותו רגע.

חשוב לזכור: פקודות מטכ"ל אוסרות על שימוש לא הולם ברשתות חברתיות. אמנם אין איסור גורף על שימוש בהן (למעט במגבלות ביטחון מידע), אבל יש איסור ברור על פגיעה באנשים, פרסום מידע מסווג, או התנהגות שאינה הולמת חייל או קצין. הוצאת דיבה ברשת היא בהחלט "התנהגות שאינה הולמת", ובהחלט "פגיעה באדם".

7 צעדים ראשונים חיוניים כשאתם במצב הוצאת דיבה צבאית (בין אם נפגעתם ובין אם הואשמתם!)

אז נניח (ובואו נקווה שלא!) שנפלתם לתוך הבור הזה. או שמישהו הוציא דיבה עליכם, או שאתם הואשמתם בהוצאת דיבה. מה הצעד הראשון? והשני? קחו אוויר, ובצעו את הפעולות הבאות:

1. לא להגיב באימפולסיביות: זה הדבר הכי קשה, אבל הכי חשוב. אל תענו באותו מטבע ברשת, אל תתקשרו לצרוח, אל תשלחו הודעות זועמות. כל תגובה רגשית עלולה להחמיר את המצב ולהיראות אחר כך נגדכם. קחו צעד אחורה.
2. לתעד הכל: אם אתם הנפגעים – צלמו מסכי וואטסאפ, פייסבוק, מיילים, כל דבר רלוונטי. שימרו הודעות קוליות, צילומים, הקלטות (אם היו אמירות פוגעניות בעל פה). אם אתם הואשמים – נסו להיזכר בדיוק מה נאמר/נכתב, למי, ובאיזה הקשר. כל פרט חשוב.
3. לשתף גורם מהימן אחד (אזרחי): לא את כל הבסיס, לא את כל החברים. אדם אחד שאתם סומכים עליו מחוץ למערכת הצבאית, כדי שיהיה לכם עם מי לדבר ומי שישמור עותק של התיעוד אם משהו קורה לכם.
4. לפנות לגורם פיקודי או משפטי צבאי רלוונטי: אם נפגעתם, פנו למפקד הישיר שלכם, למפקד היחידה, או (במקרים חמורים) למצ"ח או לפרקליטות הצבאית. אם הואשמתם, סביר להניח שתזומנו לחקירה או לשיחת בירור – אל תלכו לבד לפני שאתם מתייעצים.
5. לא למחוק ראיות! גם אם התוכן הפוגעני הוא שלכם ואתם מתחרטים עליו – אל תמחקו אותו מהפלאפון או מהרשת. מחיקה עלולה להתפרש כשיבוש הליכי חקירה, וזו עבירה חמורה בפני עצמה.
6. להתייעץ עם עורך דין צבאי: זה הצעד הכי חשוב מכולם. ברגע שיש חשש ולו הקטן ביותר למעורבות משפטית צבאית (חקירת מצ"ח, כתב אישום, תביעה), אתם חייבים ייעוץ משפטי מקצועי. חוקרים צבאיים ופרקליטים צבאיים פועלים על פי החוק הצבאי, והוא שונה מהחוק האזרחי. עורך דין צבאי שמכיר את המערכת מבפנים יוכל להדריך אתכם, להכין אתכם לחקירה (אם יש), ולייצג אתכם מול הגורמים הרלוונטיים.
7. לשמור על פרופיל נמוך (בזמן הטיפול): עד שהעניין יטופל, הימנעו מפרסומים נוספים ברשתות, מאמירות פומביות בנושא, ומכל דבר שעלול ללבות את האש או להיראות כאילו אתם מנסים "לנקום" או "להתסיס". תנו לעורך הדין ולמערכת לעשות את העבודה.

העזרה המקצועית: מתי חייבים עורך דין צבאי? והאם אפשר לבד?

בואו נשים את זה על השולחן: לנסות להתמודד לבד עם עניין משפטי בצבא, קל וחומר עם חשד או האשמה בהוצאת דיבה (שעלולה לגרור חקירת מצ"ח ואף העמדה לדין), זה כמו לנסות לנתק פצצה עם כפפות של טבח. אפשר, אולי, במקרה הכי פשוט והכי נדיר, אבל הסיכון עצום והסיכוי לטעות אנושה גבוה. עורך דין צבאי מומחה בתחום מכיר את הפקודות, את החוק הצבאי, את דרכי החקירה הצבאיות, ואת המערכת המשפטית הצבאית על בוריה.

מתי *חייבים* עורך דין? ברגע שיש חשש ולו הקל ביותר לחקירת מצ"ח, לשימוע לפני הגשת כתב אישום (פלילי או משמעתי), או לדיון בבית דין צבאי או בבית דין משמעתי. זכותכם החוקית להיוועץ בעורך דין לפני כל חקירה צבאית, והשימוש בזכות הזו הוא לא סימן לאשמה, אלא סימן לחוכמה.

גם אם אתם הנפגעים, עורך דין צבאי יכול לעזור לכם בניסוח התלונה הנכונה לגורמים הרלוונטיים, ללוות אתכם בהליכים (אם תזומנו להעיד למשל), ולוודא שהזכויות שלכם נשמרות ושהעניין מטופל ברצינות הראויה.

אפשר גם לצחוק על זה? קצת הומור משפטי (בזהירות!)

אחרי כל הרצינות הזו, חשוב לזכור שיש גם דרך לטפל בדברים בהומור (שוב, בזהירות ורק בהקשרים המתאימים!). כי מה זה החיים הצבאיים בלי קצת הומור שחור, נכון?

חשבו על הסיטואציה האבסורדית: חייל סדיר שולח לחבר שלו וואטסאפ: "המ"פ שלנו קמצן ברמות של… הוא שומר שקיות תה משומשות". האם זו הוצאת דיבה? כנראה שלא. האם זה משעשע (לפחות לחייל ששולח)? כנראה שכן. האם זה מעיד משהו על החיים בצבא? בהחלט!

הגבול בין הומור להוצאת דיבה הוא דק. בדרך כלל, אם האמירה נאמרת בפרטיות, בהקשר ברור של בדיחה, ולא נועדה לפגוע אלא לבדר (בזהירות!), סביר שהיא לא תגיע לבית דין. אבל ברגע שהבדיחה מופצת ברבים, מקבלת קונטקסט זדוני, או פוגעת באופן אובייקטיבי בשם הטוב – היא עוברת את הקו האדום.

הכלל הוא פשוט: אם יש לכם ספק ולו הקל ביותר אם אמירה מסוימת עלולה לפגוע או להתפרש לרעה – עדיף להימנע ממנה. במיוחד בצבא. יש מספיק דברים אחרים להתבדח עליהם (האוכל בחדר האוכל, למשל. תמיד נושא מנצח ולא פוגעני!).

לסיכום, עולם המילים בצבא הוא שדה מוקשים פוטנציאלי, והוצאת דיבה היא אחת הסכנות המשפטיות המשמעותיות ביותר שחייל, נגד או קצין יכולים להיתקל בה. ההשלכות עלולות להיות מרחיקות לכת – החל מפגיעה מיידית ביחסים הבין-אישיים ביחידה, דרך פגיעה בסיכויי קידום, ועד להליכים פליליים של ממש בבית דין צבאי. הבשורה הטובה היא שאפשר בהחלט לנווט את השדה הזה בבטחה. מודעות לסכנות, הקפדה על שפה נאותה (במיוחד ברשתות!), הימנעות מריכולים מרושעים, ובמקרה הצורך – פנייה מהירה לייעוץ משפטי צבאי מקצועי – כל אלה הם המפתחות לעבור את השירות הצבאי בשלום, גם מבחינה משפטית. זכרו, מילה יכולה להיות חזקה יותר מכל נשק, ובצבא, אתם רוצים להשתמש בה רק למטרות טובות (או לפחות ניטרליות). שמרו על עצמכם ועל השם הטוב שלכם ושל אחרים!