לשון הרע בקבוצת וואטסאפ של הורים: זהירות, אתם חשופים לתביעה!

וואטסאפ של ההורים: שדה מוקשים משפטי שאתם פשוט חייבים להכיר (לפני שיהיה מאוחר מדי!)

בואו נודה בזה, קבוצת הוואטסאפ של הכיתה או הגן היא חלק בלתי נפרד מהחיים שלנו. זו הבמה המרכזית לתיאומים ליום ההולדת של נועה, לקנטר קצת על שיעורי הבית המוגזמים במתמטיקה, ולפעמים, יאללה, להוציא קצת קיטור על מישהו או משהו שקשור לבית הספר. זה מרגיש אינטימי, משפחתי כמעט, סוג של "בינינו". אבל רגע, מה אם נגיד לכם שמאחורי האימוג'י המחייך והודעות השרשור האינסופיות, מסתתר לו עולם משפטי שלם שיכול להפוך את החיים שלכם, או של מישהו אחר בקבוצה, לסיוט של ממש? כן כן, אנחנו מדברים על לשון הרע, בהקשר הכי מפתיע שיכול להיות – הוואטסאפ של ההורים. אם חשבתם שמה שקורה בוואטסאפ, נשאר בוואטסאפ – תחשבו מסלול מחדש. מה שתקראו עכשיו ישנה את הדרך בה אתם מסתכלים על הקבוצה הזו, ויספק לכם את המגן המשפטי שאתם צריכים כדי לתקשר בחכמה, בהומור (בלי לעבור את הגבול!), ולהישאר בצד הנכון של החוק. מוכנים להצצה מאחורי הקלעים? כי זה הרבה יותר מעניין, ומסוכן, ממה שדמיינתם.

מה לעזאזל קורה בוואטסאפ? והאם "לשון הרע" רלוונטי בכלל?

בואו נתחיל עם האמת הפשוטה: וואטסאפ הפך לכלי התקשורת המרכזי גם בהקשרים פורמליים למחצה, כמו הקשר בין הורים ומערכת החינוך. ואיפה שיש תקשורת, יש גם פוטנציאל להתנגשות. פתאום, דיון על הסעות הופך לדיון טעון על מורה או הורה אחר. ביקורת לגיטימית הופכת להשמצה. תסכול רגעי הופך לפוסט ארוך וארסי. וכל זה קורה בלחיצת כפתור, מול עשרות או מאות עיניים קוראות (ושופטות).

אז השאלה הגדולה היא האם קבוצת וואטסאפ, שנראית כמו שיחה סגורה, בכלל נחשבת ל"פרסום" מבחינה משפטית? כי אם לא היה פרסום, לא יכולה להיות עילת תביעה בלשון הרע, נכון? אז זהו, שלא. לא ולא.

קבוצת וואטסאפ: פאבליק ריליישנס על סטרואידים (משפטית, כן?)

חוק איסור לשון הרע מגדיר "פרסום" בצורה די רחבה. הוא לא מתייחס רק לכתבות בעיתון או שידור בטלוויזיה. הוא מתייחס לכל העברה של מידע, בין אם בעל פה, בכתב, בדפוס, או בכל דרך אחרת, ליותר מאדם אחד. כן, גם אם זה רק לשני אנשים. וקבוצת וואטסאפ? נו, יש שם בדרך כלל הרבה יותר משני אנשים. שוב, לא, זו לא מועדון סודי של יחידת עילית, שבו חברי המועדון נשבעים סודיות. זו קבוצה שבה כל הודעה נקראת על ידי כל החברים בה.

זה אומר שברגע שאתם שולחים הודעה, אפילו הכי תמימה לכאורה, שכוללת משהו שעלול להיחשב ללשון הרע על אדם כלשהו (מורה, הורה אחר, מנהל/ת, וכו'), אתם מבחינה משפטית, פרסמתם את הדברים. הפכתם לפתע למו"ל בעל כורחכם, עם כל המשמעויות המשפטיות הכרוכות בכך. נשמע דרמטי? כי זה קצת דרמטי. וחשוב להבין את זה עד הסוף.

אז הכלל הראשון והבסיסי ביותר הוא:

• קבוצת וואטסאפ היא, מבחינה משפטית, זירת פרסום פומבית.
• כל הודעה שאתם שולחים נחשבת לפורסמה.
• הקשר "הורי הכיתה" לא מעניק לכם חסינות משפטית מיוחדת.

ההבנה הזו היא קריטית. היא משנה את כללי המשחק. היא אומרת שכל צחוק, כל ביקורת, כל תגובה, חייבת לעבור פילטר. פילטר של "האם הדבר הזה עלול לפגוע בשמו הטוב של מישהו?".

השאלה של המיליון דולר: מה *באמת* נחשב ללשון הרע בהקשר ההורי הזה?

אוקיי, הבנו שקבוצה זה פרסום. אבל מה תוכן ההודעה שיהפוך אותה מלגיטימית למסוכנת? לשון הרע, בפשטות, זה כל דבר שעלול לפגוע בשמו הטוב של אדם. החוק מונה כמה דוגמאות, והן רלוונטיות להפליא גם לעולם ההורים והמורים:

• עלול להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשות אותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם.
• עלול לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו.
• עלול לפגוע במשרתו, אם הוא עובד ציבור או בעל משרה ציבורית.
• עלול לפגוע בעסקו או במשלח ידו של אדם אחר.

עכשיו, בואו נתרגם את זה לזירה המוכרת:

כש"מורה לא יודעת ללמד" הופך לתביעה: דוגמאות מהחיים (המסוכנים)

תחשבו על התרחישים הבאים. נשמע לכם מוכר?

תרחיש 1: הביקורת על המורה. הילד חזר עצבני כי המורה נזפה בו על שהפריע. הורה נסער כותב בקבוצה: "לא ייאמן! המורה שרה (שם בדוי כמובן) צרחה על דני בלי שום סיבה! היא פשוט מורה גרועה שלא יודעת לשלוט בעצמה! חייבים להתלונן עליה!"
הניתוח המשפטי המהיר: האם האמירה "מורה גרועה שלא יודעת לשלוט בעצמה" עלולה לבזות אותה בעיני ההורים האחרים? האם זה עלול לפגוע במשרתה? כנראה שכן. זה לא רק דעה, זה ייחוס תכונות שליליות (חוסר שליטה) ותפקוד לקוי (גרועה), וזה עלול להיחשב ללשון הרע.

תרחיש 2: ההשמצה על הורה אחר. יש ויכוח בקבוצה על גובה התשלום למסיבת סוף שנה. הורה אחד כותב: "הורים יקרים, חשוב לי ליידע אתכם שפלוני (שם בדוי) שמארגן את המסיבה, דרש תשלום מוגזם כי הוא בעצם רוצה לעשות קופה על חשבוננו! שמעתי שיש לו חובות והוא מנסה לכסות אותם!"
הניתוח המשפטי המהיר: ייחוס מעשה פלילי (גניבה, קבלת דבר במרמה) או לפחות בלתי מוסרי בעליל (עשיית קופה על חשבון הורים אחרים) הוא קלאסיקה של לשון הרע. הטענה שיש לו חובות היא פגיעה בפרטיותו ושמו הטוב. סיכון משפטי ענק.

תרחיש 3: הפצת שמועה לא מבוססת. שמועה מתרוצצת בבית הספר על מקרה כלשהו. הורה כותב בקבוצה: "חייבים לדעת מה קרה! שמעתי שהיה מקרה אלימות קשה היום בכיתה ה', ותלמיד אחד תקף מורה! שמועה שזה היה הילד של משפחת כהן!"
הניתוח המשפטי המהיר: ייחוס עבירה פלילית או התנהגות מבזה לילד (ובעקיפין להוריו) ללא ביסוס, הוא לשון הרע חמור. גם אם הדברים פורסמו כ"שמועה" – עצם הפרסום, גם כהעלאת חשד, יכול להיות לשון הרע.

"התכוונתי לטוב!": ההגנה שמצחיקה את השופט (פחות או יותר)

אחת הטעויות הנפוצות היא לחשוב ש"כוונתי הייתה טובה" או "רק רציתי ליידע את ההורים" מהווה הגנה מפני תביעת לשון הרע. אז לא. ממש לא. החוק מתמקד בהשפעה הפוטנציאלית של הפרסום, לאו דווקא בכוונה מאחוריו. גם אם התכוונתם "להזהיר" הורים אחרים מפני מורה שלדעתכם לא טובה, וזה נעשה בצורה משתלחת ומבזה – הפרסום עלול להיחשב ללשון הרע.

כמובן, לכוונות יש משקל מסוים בהגנות מסוימות (כמו "פרסום בתום לב"), אבל זה לא אוטומטי, וזה לא מבטל את עילת התביעה מלכתחילה.

3 טעויות וואטסאפ קטלניות שהורים עושים (ושעולות ביוקר)

מעבר לתוכן עצמו, ישנן התנהגויות אופייניות בוואטסאפ שמגדילות דרמטית את הסיכון המשפטי. כדאי להכיר אותן, פשוט כדי לא ליפול בהן.

טעות #1: ה"פורוורד" האוטומטי (כי למה לבדוק?)

קיבלתם הודעה מרעישה בקבוצה אחרת? שמועה לוהטת על משהו שקרה בבית הספר או על דמות ציבורית כלשהי? היד ישר רצה ל"העבר" (פורוורד)? עצרו! עצרו הכל! מי שמפיץ לשון הרע, גם אם הוא לא המקור הראשון, נחשב ל"מפרסם" לכל דבר ועניין. כן, גם אם רק העברתם הלאה הודעה שקיבלתם, אתם חשופים לתביעת לשון הרע בדיוק כמו האדם המקורי שכתב אותה. האחריות היא עליכם. העובדה ש"רק העברתי" היא לא הגנה. אז לפני שאתם מפיצים הודעה – במיוחד כזו שנראית לכם פיקנטית או מסעירה – תחשבו פעמיים. תבדקו. ואם אין לכם דרך לאמת, עדיף לא לגעת.

טעות #2: הטירוף הרגעי (כשכועסים ומקלידים)

מי מאיתנו לא היה שם? משהו מרגיז קרה, אולי הילד סיפר משהו שעיצבן אתכם עד עמקי נשמתכם, ואתם חייבים, אבל פשוט חייבים, לפרוק את זה בקבוצה. בשעת כעס, שיפוט הדברים נפגע, והאצבעות רצות על המקלדת מהר יותר מהמחשבה. התוצאה? הודעות אימפולסיביות, פוגעניות, מלאות האשמות, שברגע שהן בחוץ – אי אפשר להחזיר אותן פנימה. הודעות שנכתבו בכעס הן כר פורה ללשון הרע, כי הן נוטות להיות מוחלטות, אישיות, ומכלילות. קחו נשימה. תתרחקו מהטלפון. תכתבו טיוטה שלא תשלחו. רק אחרי שהתקררתם, אם בכלל, תחזרו לכתוב – ובצורה עניינית ונקודתית, אם יש לכם טענות לגופו של עניין ולא לגופו של אדם.

טעות #3: אשליית ה"פרטיות" (זה רק בינינו, בטח)

"אבל זה רק בקבוצה של ההורים! זה לא עיתון!" – שמענו את זה. והסברנו כבר שמשפטית, זה לא משנה. אבל יש כאן עוד נקודה. האם אתם *בטוחים* שמה שאתם כותבים בקבוצה לא יגיע לאדם שנגדו כוון הפרסום? בוודאי שלא. אנשים מצלמים מסכים. אנשים מדברים. מישהו בקבוצה חבר של המורה, או קרוב משפחה של ההורה השני? הדברים עלולים להגיע ליעדם הרבה יותר מהר ממה שנדמה לכם, ועם פוטנציאל נזק עצום.

אוי ואבוי, כתבתי משהו לא בסדר! מה עושים עכשיו? הגנות ודרכי יציאה (חלקיות)

אם כבר נשלחה הודעה בעייתית, הכל אבוד? לא בהכרח. ישנן הגנות בחוק שאולי יעמדו לכם, וגם צעדים אקטיביים שאפשר לנקוט.

הגנת ה"אמת בפרסום": זה היה נכון, אז מותר, נכון?

הגנה מרכזית בחוק היא ש"אמת דיברתי". אם הפרסום היה אמת, והיה בו עניין ציבורי (וזו נקודה משפטית מורכבת כשלעצמה), זו יכולה להיות הגנה טובה. אבל שימו לב: ההגנה דורשת שהאמת תוכח! האם אתם יכולים להוכיח שהמורה אכן "מורה גרועה שלא יודעת לשלוט בעצמה"? זו טענה קשה מאוד להוכחה. קל יותר להוכיח עובדה קונקרטית ("המורה צרחה על דני") מאשר הערכת תפקוד כוללת. לכן, אם אתם לא יכולים להוכיח בוודאות את כל מה שטענתם – ההגנה הזו עלולה להתפוגג.

הגנת ה"דעה": זו היתה רק דעתי!

הגנה נוספת היא שהפרסום היה רק הבעת דעה על עניין בעל עניין ציבורי. למשל, "לדעתי שיטת הלימוד של המורה פחות יעילה לילד שלי". אבל הגנה זו לא תעמוד לכם אם תייחסו לאדם עובדות שגויות או תבססו את הדעה על עובדות כאלה. האבחנה בין עובדה לבין דעה יכולה להיות דקה, וזה משהו שצריך לבחון בזהירות.

הגנת ה"תום לב": ניסיתי רק לעזור…

החוק מונה שורה של מצבים בהם פרסום ייחשב כ"בבתום לב", גם אם הוא לשון הרע, ובתנאי שהוא לא חרג מהסביר באותן נסיבות. למשל, פרסום לשם הגנה על עניין אישי כשר של המפרסם, או לשם אזהרה מפני אדם אחר. אבל שוב, יש לבחון כל מקרה לגופו והאם הפרסום היה באמת הכרחי ולא מוגזם.

התנצלות ומחיקה: נזק שנגרם (אבל אפשר אולי להקטין)

אם הבנתם שטעות נעשתה, הדבר הראשון שכדאי לעשות הוא למחוק את ההודעה (מחיקה אצל כולם!), ורצוי גם לשלוח התנצלות כנה וברורה בקבוצה. התנצלות ומחיקה לא מבטלות את עילת התביעה, כי הפרסום כבר נעשה והגיע לעיני הקוראים. אבל, הן יכולות להקטין משמעותית את סכום הפיצוי שבית המשפט יפסוק (במיוחד את הפיצוי ללא הוכחת נזק, שעומד כיום על עד 50 אלף ש"ח לפרסום אחד). כמו כן, התנצלות יכולה לפתור את הסיפור בכלל, אם הנפגע יקבל אותה ולא יבחר להגיש תביעה.

איך לשרוד את הוואטסאפ ההורי בכבוד (ובלי להגיע לבית המשפט)? 5 כללים פשוטים

אז מה עושים כדי לא ליפול למלכודות האלה? הנה כמה כללים שיכולים להפוך את החיים שלכם (ושל אחרים) בקבוצה להרבה יותר נעימים ובטוחים:

1. עצרו. חשבו. הקלידו. לפני שאתם שולחים הודעה, במיוחד כזו שיש בה שמץ של ביקורת או רגש שלילי כלפי מישהו – קחו רגע. האם זה באמת הכרחי? האם זה מנוסח בענייניות? האם זה עלול לפגוע? אם יש ספק, אין ספק. אל תשלחו.
2. לדבר לגופו של עניין, לא לגופו של אדם. במקום לכתוב "המורה לא מקצועית", כתבו "אני מודאג/ת משיטת הלימוד בנושא X ואיך היא משפיעה על הילד שלי". במקום "ההורה הזה רמאי", כתבו "הייתי מצפה לשקיפות רבה יותר בנוגע לתקציב המסיבה". התמקדו בבעיה, לא באדם.
3. עובדות מול דעות – ותייגו אותן נכון. אם אתם מוסרים עובדה ("המורה ביקשה להגיע מחר עם כריך ללא גלוטן"), ודאו שהיא נכונה. אם אתם מוסרים דעה ("אני חושב/ת שהדרישה לכריך ללא גלוטן מוגזמת") – ברור שזו דעתכם. אבל היזהרו מלמסור "דעה" שנראית כמו עובדה שלילית (למשל, "לדעתי המורה לא מגיעה בזמן" כאשר בפועל היא תמיד בזמן – זו למעשה הפצת עובדה שקרית תחת מסווה של דעה).
4. סמכו על המקורות (ואם לא, אל תפרסמו). קיבלתם הודעה? אל תעבירו אותה אוטומטית. אם אתם לא בטוחים במאה אחוז במקור ובנכונות התוכן, פשוט אל תפיצו.
5. דילמות? שלחו הודעה פרטית! רוצים להתלונן על משהו? להעיר למישהו? לחלוק תחושת בטן? במקום לפתוח את זה בפומבי מול עשרות הורים, שעלולים להעביר את זה הלאה או להצטרף להשמצה – פנו ישירות לגורם הרלוונטי (מורה, הורה, הנהלה) באופן פרטי. זו הדרך היעילה ביותר לפתור בעיות וגם הבטוחה ביותר משפטית.

שאלות בוערות מהשטח: עושים סדר בבלאגן הוואטסאפי

בואו נענה על כמה שאלות נפוצות שוודאי עולות לכם בראש:

ש1: זה לשון הרע גם אם כתבתי על ההורה, לא על הילד?

ת1: בהחלט כן. החוק מגן על שמו הטוב של כל אדם. אם כתבתם משהו שעלול לפגוע בשמו הטוב של הורה אחר בקבוצה, זה יכול להיחשב ללשון הרע כלפיו.

ש2: מה לגבי אימוג'ים? יכולים להיות לשון הרע?

ת2: אימוג'י לבדו כנראה לא יהיה לשון הרע, אלא אם כן הוא חלק ממכלול שיוצר פגיעה. למשל, אימוג'י מקיא אחרי איזו הודעה על הורה אחר, או שורה של אימוג'י "שטן" ליד שם של מישהו. הפרשנות המשפטית תסתכל על ההקשר הכולל.

ש3: אם מחקתי את ההודעה מהר (גם אצלי וגם אצל כולם), זה מבטל את הכל?

ת3: לא, זה לא מבטל לחלוטין את עילת התביעה. הפרסום כבר נעשה, גם אם לרגע קצר, והוא יכול היה להגיע לעיני הקוראים. עם זאת, מחיקה מהירה וכנה בהחלט יכולה להקטין מאוד את הנזק ואת הסיכוי לתביעה, וגם להשפיע על גובה הפיצוי אם תוגש תביעה.

ש4: האם מנהל/ת הקבוצה אחראים על מה שכותבים בה?

ת4: שאלה מורכבת. באופן עקרוני, האחריות העיקרית היא על מי שכתב את ההודעה. עם זאת, אם מנהל/ת הקבוצה מודעים להודעת לשון הרע ולא מסירים אותה תוך זמן סביר, ייתכן שבמקרים מסוימים תוטל עליהם אחריות מסוימת, בעיקר אם הם היו יכולים למנוע את הנזק או לצמצמו ולא עשו זאת. זה תלוי בנסיבות ובמדיניות הקבוצה.

ש5: אם תובעים אותי, כמה כבר זה יכול לעלות לי?

ת5: תביעות לשון הרע יכולות להיות יקרות. החוק מאפשר פיצויים של עד 50,000 ש"ח ללא הוכחת נזק, ולעד 100,000 ש"ח אם הוכח שהפרסום נעשה בכוונה לפגוע. אם נגרמו נזקים גדולים יותר (כמו אובדן עבודה למורה, למשל), הפיצוי יכול להיות אף גבוה יותר. בנוסף, יש גם הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, שיכולים להגיע לסכומים משמעותיים.

ש6: מה בנוגע לביקורת על בית הספר עצמו?

ת6: ביקורת על מוסד, כמו בית ספר, היא פחות בעייתית מביקורת על אדם ספציפי (מורה, מנהל). למוסדות אין "שם טוב" באותו מובן משפטי כמו לאדם פרטי לצורך לשון הרע. עם זאת, אם הביקורת על המוסד כוללת ייחוס התנהגות פסולה או פלילית לאנשים ספציפיים בתוכו – אתם חוזרים לבעיה של לשון הרע אישית.

ש7: האם מספר האנשים בקבוצה משנה?

ת7: מבחינת עילת התביעה עצמה, לא מאוד. "פרסום" הוא ליותר מאדם אחד. אבל מבחינת גובה הנזק והפיצוי שייפסק – ככל שהקבוצה גדולה יותר ויותר אנשים נחשפו לפרסום הפוגעני, כך הנזק שנגרם לשם הטוב עלול להיחשב כגדול יותר, ובהתאם גם הפיצוי.

אז הנה לכם. העולם המשפטי נכנס בוואטסאפ ההורי, ובגדול. קבוצת הורים היא כלי נהדר לתקשורת, סולידריות וארגון, והלוואי שנמשיך להשתמש בה בעיקר לדברים חיוביים. אבל חשוב להיות מודעים לסיכונים. מילה לא במקום, שמועה מופרכת שהועברה הלאה, או כעס רגעי שהפך להשמצה פומבית, יכולים להפוך חוויה יומיומית ותמימה לכאורה – לסאגה משפטית לא נעימה ויקרה. תחשבו. תנשמו. תכתבו בחכמה. ושיהיה לנו רק טוב (ובלי תביעות!) בקבוצות הוואטסאפ של כיתה ב'3.