אחוזי נכות קרע בגיד אכילס – כמה באמת מגיע לכם?

קרעתם את גיד אכילס? אאוץ'. זה כואב. ממש כואב.

מעבר לכאב הפיזי החד והשיקום הארוך, עולה שאלה שמטרידה רבים: מה קורה עכשיו?

ובאופן ספציפי יותר, השאלה שמהדהדת בראש של כל מי שעבר את החוויה המפוקפקת הזו היא: כמה אחוזי נכות מגיעים לי?

האם זה בכלל נחשב למשהו שמזכה בפיצוי מהביטוח הלאומי?

אם כן, איך קובעים את המספר הזה? זה קצת כמו לנסות לנחש כמה גרגרי חול יש בים, לא?

אז זהו, שלא בדיוק.

במאמר הזה, אנחנו נצלול לעומק הנושא הזה, בלי פילטרים ובלי קיצורי דרך.

נפרק את התהליך לגורמים, נבין מה משפיע על ההחלטה, ובעיקר – ניתן לכם את הכלים להבין איפה אתם עומדים.

תשכחו מכל המאמרים הגנריים שקראתם עד היום.

אנחנו כאן כדי לתת לכם את התמונה המלאה, את ה"מאחורי הקלעים" של קביעת אחוזי נכות על קרע בגיד אכילס.

מוכנים? יאללה, נתחיל.

אז מה הסיפור עם גיד אכילס והביטוח הלאומי? למה זה בכלל רלוונטי?

גיד אכילס, אותו גיד חזק שמחבר את שרירי השוק האחוריים לעצם העקב, הוא קצת כמו כוכב רוק של הגוף.

הוא עובד קשה, מאפשר לנו ללכת, לרוץ, לקפוץ… אבל כשהוא מחליט לשבות? הכל נעצר.

קרע בגיד אכילס, בין אם הוא מלא או חלקי, הוא פציעה משמעותית.

ההחלמה דורשת זמן, סבלנות, פיזיותרפיה אינטנסיבית, ולעיתים קרובות משאירה אחריה "מזכרות" לא נעימות.

וזה בדיוק המקום שבו הביטוח הלאומי נכנס לתמונה.

המטרה של קביעת אחוזי נכות היא להעריך עד כמה הפציעה הזו פוגעת בתפקוד היומיומי שלכם וביכולת שלכם לעבוד ולהתפרנס.

זה לא פיצוי על הכאב (למרות שהוא קיים), אלא הכרה במגבלה שנוצרה.

חשוב להבין: לא כל קרע בגיד אכילס יזכה אוטומטית באחוזי נכות. זה תלוי בהרבה גורמים.

רגע, אז מתי בכלל פונים לביטוח לאומי?

הפנייה לביטוח לאומי רלוונטית בכמה מצבים עיקריים:

• תאונת עבודה: אם הקרע נגרם כתוצאה מאירוע ספציפי שהתרחש בזמן העבודה, בדרך אליה או ממנה.
• נכות כללית: אם הפציעה (או השלכותיה) גורמת לירידה משמעותית בכושר העבודה שלכם (מעל תקופה מסוימת), ולא בהכרח קשורה לעבודה.
• פגיעה במסגרת פעולות איבה או שירות צבאי/ביטחוני: מסלולים ייעודיים עם כללים משלהם.

במאמר זה נתמקד בעיקר בהקשר של נכות כללית ותאונות עבודה, שהם המסלולים הנפוצים ביותר.

המספר המסתורי: איך נקבעים אחוזי הנכות על קרע בגיד אכילס?

פה העניינים מתחילים להיות מעניינים (או מסובכים, תלוי איך מסתכלים על זה).

אחוזי הנכות לא נקבעים לפי מצב הרוח של הפקיד או לפי כמה מרשים סיפור הפציעה שלכם (למרות שלפעמים זה מרגיש ככה).

הבסיס לקביעה הוא מסמך רשמי ומפורט שנקרא "ספר הליקויים" (או בשמו המלא: תקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956, ותקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות) (קביעת אחוזי נכות רפואית, מינוי ועדות לעררים והוראות שונות), תשמ"ד-1984).

כן, השם ארוך ומאיים, אבל הרעיון פשוט: זהו "מחירון" של פגיעות ומחלות, שמפרט כמה אחוזי נכות "שווה" כל ליקוי.

אז איפה גיד אכילס נכנס בתפריט הזה?

החדשות הטובות: יש התייחסות ספציפית לפגיעות בקרסול ובכף הרגל.

החדשות הפחות טובות: אין סעיף אחד ויחיד שכתוב בו "קרע בגיד אכילס = X אחוזים".

הקביעה מתבססת על השלכות התפקודיות של הקרע, כלומר – מה הנזק הקבוע שנותר אחרי שהפציעה החלימה (פחות או יותר).

הסעיפים הרלוונטיים בספר הליקויים עוסקים בדרך כלל בדברים הבאים:

• הגבלה בתנועות הקרסול: זהו הפרמטר המרכזי. בודקים את טווחי התנועה של כיפוף כפי (פוינט) וכיפוף גבי (פלקס) בהשוואה לרגל הבריאה או לנורמה. ככל שההגבלה חמורה יותר, אחוזי הנכות יהיו גבוהים יותר. סעיף הליקוי העיקרי הוא בדרך כלל סעיף 48(2) על תתי-סעיפיו, העוסק ב"קשיון" (נוקשות) או הגבלה בתנועות הקרסול.
• צליעה וכאבים: האם נותרה צליעה קבועה? האם יש כאבים כרוניים שמגבילים את התפקוד? גם אלה יכולים להשפיע, אם כי קשה יותר לכמת אותם.
• אי יציבות של הקרסול: האם הקרסול מרגיש "בורח" או לא יציב?
• דלדול שרירים (אטרופיה): לעיתים, כתוצאה מחוסר שימוש או פגיעה עצבית, שרירי השוק עלולים להתדלדל. מודדים את היקף השוק ומשווים לרגל השנייה.
• פגיעה עצבית: במקרים נדירים, עלולה להיגרם פגיעה עצבית נלווית, שתזכה באחוזי נכות נפרדים לפי סעיפים נוירולוגיים.
• צלקת: אם נותרת צלקת בולטת, מכאיבה או מכערת (במיוחד אם היה ניתוח), גם היא עשויה לזכות באחוז נכות סמלי (לרוב תחת סעיף 75).

חשוב להדגיש: ברוב המקרים, אם ההחלמה טובה וטווחי התנועה חזרו כמעט לקדמותם, ייתכן שלא ייקבעו אחוזי נכות כלל, או שייקבעו אחוזים נמוכים (למשל, 5% או 10%).

רק במקרים של הגבלה משמעותית וקבועה בתנועה, או סיבוכים אחרים, ניתן לצפות לאחוזי נכות גבוהים יותר (10%, 20% ולעיתים רחוקות יותר).

שאלות ותשובות מהירות (שכולם שואלים):

1. שאלה: קרעתי את הגיד לפני חודש, מתי אני יכול להגיש תביעה?
   תשובה: בדרך כלל, מגישים את התביעה לקביעת דרגת נכות רק לאחר סיום תקופת הטיפול הרפואי והשיקום הראשוני, כאשר המצב הרפואי מתייצב. זה יכול לקחת מספר חודשים (לרוב בין 6 ל-12 חודשים מהפציעה). הגשת תביעה מוקדמת מדי עלולה להוביל לקביעת נכות זמנית נמוכה או לדחיית ההחלטה עד להתייצבות המצב.
2. שאלה: האם אני חייב לעבור ניתוח כדי לקבל אחוזי נכות?
   תשובה: לא בהכרח. אחוזי הנכות נקבעים לפי התוצאה התפקודית, לא לפי סוג הטיפול (שמרני או ניתוחי). מה שחשוב הוא המצב הסופי של הקרסול והגיד לאחר ההחלמה.
3. שאלה: יש לי הגבלה קלה בתנועה וכאבים מדי פעם. זה מספיק?
   תשובה: תלוי במידת ההגבלה והכאבים. הגבלה קלה מאוד או כאבים נסבלים שלא מגבילים משמעותית את התפקוד, לרוב לא יזכו באחוזי נכות משמעותיים (אם בכלל). הוועדה הרפואית תבדוק את טווחי התנועה באופן אובייקטיבי.
4. שאלה: מה קורה אם אני לא מסכים עם אחוזי הנכות שנקבעו לי?
   תשובה: זכותך לערער על החלטת הוועדה הרפואית מדרג ראשון. יש להגיש ערר מנומק (רצוי בסיוע משפטי) בתוך פרק זמן מוגדר (לרוב 60 יום). הערר יידון בפני ועדה רפואית לעררים.
5. שאלה: הרופא המטפל שלי כתב שאני מוגבל מאוד. האם הוועדה חייבת לקבל את דעתו?
   תשובה: חוות דעת של רופא מטפל היא חשובה ומומלץ לצרפה, אך הוועדה הרפואית של הביטוח הלאומי אינה כפופה לה. הוועדה מבססת את החלטתה על הבדיקה שהיא עורכת, על המסמכים הרפואיים שהוגשו ועל ספר הליקויים.

לא רק הגיד קובע: מה עוד משפיע על אחוזי הנכות? (הגורמים שלא תמיד מדברים עליהם)

אז ספר הליקויים הוא הבסיס, אבל כמו בבישול, יש עוד מרכיבים סודיים שמשפיעים על התוצאה הסופית.

מהם הגורמים הנוספים שיכולים להטות את הכף?

1. תיעוד רפואי: הזהב השחור של התביעה שלכם!

זה אולי נשמע טריוויאלי, אבל זה קריטי.

כל ביקור אצל רופא, כל הפניה לפיזיותרפיה, כל בדיקת הדמיה (אולטרסאונד, MRI), כל מרשם לכאבים – הכל צריך להיות מתועד בצורה מסודרת ומפורטת.

חשוב שהתיעוד ישקף את כל הבעיות: לא רק הקרע עצמו, אלא גם את הכאבים, המגבלות בתנועה, הקושי בהליכה, הצורך בעזרים, ההשפעה על התפקוד היומיומי ועל העבודה.

טיפ ציני קטן: אל תתביישו "להתלונן" (באופן ענייני, כמובן) בפני הרופא על כל מה שמציק. מה שלא כתוב – כאילו לא קיים מבחינת הוועדה.

2. חוות דעת רפואית: הנשק הסודי שלכם?

מעבר לתיעוד השוטף, חוות דעת מרופא מומחה (אורתופד המתמחה בכף רגל וקרסול) יכולה לעשות הבדל גדול.

חוות דעת טובה תסכם את המקרה, תתאר את המגבלות בצורה מדויקת, תכמת את ההגבלה בתנועות (עם מדידות!), ותקשר בין הממצאים לסעיפי הליקוי הרלוונטיים בספר התקנות.

זה לא חובה, ולפעמים כרוך בעלות, אבל במקרים רבים זה יכול לחזק משמעותית את התיק שלכם.

3. ההופעה בפני הוועדה הרפואית: הדייט הגורלי

כן, זה קצת כמו דייט. אתם צריכים להגיע מוכנים, להציג את עצמכם ואת ה"מגבלות" שלכם בצורה ברורה ועניינית.

הוועדה הרפואית (שמורכבת מרופא אחד או יותר) תשאל שאלות, תעיין במסמכים ותבצע בדיקה גופנית.

מה חשוב לזכור?

• להגיע בזמן ועם כל המסמכים הרלוונטיים.
• לתאר את המגבלות בצורה כנה ואמיתית. אל תגזימו ואל תמעיטו בערך הבעיות.
• להתמקד בעיקר: איך הפציעה משפיעה על התפקוד היומיומי ועל העבודה.
• לענות תשובות קצרות וענייניות.
• להיות מוכנים לבדיקה גופנית: הוועדה תבדוק את טווחי התנועה, תמשש את האזור, תבקש מכם ללכת או לעמוד על קצות האצבעות. חשוב לשתף פעולה, אבל גם לציין אם פעולה מסוימת גורמת לכאב.
• אפשר (ורצוי) להגיע עם מלווה: בן משפחה, חבר, או עורך דין/נציג מטעמכם.

הומור שחור קטן: לפעמים, הרופא בוועדה עשוי להיראות עייף או משועמם. אל תיקחו את זה אישית. זה לא אומר כלום על סיכויי ההצלחה שלכם. פשוט תהיו ענייניים.

4. גיל ומקצוע: האם זה משנה בן כמה אתה ומה אתה עושה?

באופן רשמי, ספר הליקויים אמור להיות אובייקטיבי ולא להתייחס לגיל או למקצוע בקביעת הנכות הרפואית.

אבל, יש "אבל".

במסגרת תביעה לנכות כללית, לאחר קביעת הנכות הרפואית, נכנס לתמונה פקיד שיקום שמעריך את דרגת אי-הכושר לעבוד. כאן, הגיל, ההשכלה והניסיון המקצועי בהחלט משחקים תפקיד משמעותי.

קרע בגיד אכילס עם 10% נכות רפואית עשוי להשפיע אחרת על פועל בניין בן 55 מאשר על מתכנת בן 30 שעובד מהבית.

במסגרת תאונת עבודה, גיל ומקצוע פחות רלוונטיים לקביעת אחוז הנכות עצמו, אבל הם יכולים להשפיע על ההכרה בתאונה כתאונת עבודה מלכתחילה או על היבטים אחרים של הפיצוי.

אז מה השורה התחתונה? כמה אחוזים אני צפוי לקבל?

זו שאלת מיליון הדולר (או השקל, במקרה שלנו), ואין לה תשובה חד משמעית.

כפי שראינו, זה תלוי בהמון גורמים.

עם זאת, אפשר לתת הערכה כללית, בזהירות המתבקשת:

• החלמה מלאה או כמעט מלאה: טווחי תנועה תקינים, ללא כאבים משמעותיים או צליעה – 0% נכות. (כן, זה קורה ולא מעט).
• הגבלה קלה בתנועה: הגבלה קלה בכיפוף כפי/גבי, אולי כאבים קלים בפעילות מאומצת – 5%-10% נכות. זה הטווח הנפוץ ביותר במקרים בהם נקבעת נכות קבועה.
• הגבלה בינונית בתנועה: הגבלה ברורה יותר בטווחי התנועה, כאבים תכופים יותר, אולי צליעה קלה – 10%-20% נכות.
• הגבלה קשה בתנועה / קשיון (Ankylosis): מצב נדיר יותר שבו הקרסול כמעט מקובע, או שיש סיבוכים משמעותיים (כמו פגיעה עצבית, זיהום כרוני) – מעל 20% נכות (נדיר מאוד בהקשר של קרע בגיד אכילס בלבד).

חשוב לזכור: אלו הערכות בלבד! כל מקרה נבחן לגופו.

טיפים אחרונים לסיום (כי באנו לעזור, לא רק לבלבל)

התהליך מול הביטוח הלאומי יכול להיות מתיש ומייאש לפעמים. אבל עם הכנה נכונה וגישה עניינית, אפשר לצלוח אותו.

• אל תזלזלו בתיעוד: אספו הכל, תייקו, שמרו עותקים.
• שקלו חוות דעת מומחה: אם אתם מרגישים שהמגבלה משמעותית, זה יכול להיות שווה את ההשקעה.
• התכוננו לוועדה: דעו מה להגיד, איך להציג את הדברים, ואל תפחדו לשאול שאלות (בנימוס!).
• אל תרימו ידיים מהר מדי: אם קיבלתם החלטה שלא נראית לכם, בדקו את האפשרות לערער.
• שקלו ייעוץ משפטי: עורך דין שמתמחה בתביעות ביטוח לאומי ונזקי גוף יכול לנווט אתכם בתהליך, לוודא שהזכויות שלכם נשמרות ולעזור למקסם את הסיכויים לקבל את מה שמגיע לכם. זה לא חובה, אבל בהחלט יכול לעזור, במיוחד במקרים מורכבים או אם נתקלתם בקשיים.

קרע בגיד אכילס הוא לא סוף העולם, אבל הוא בהחלט יכול להיות "בעיטה" רצינית בשיגרת החיים.

הבנת תהליך קביעת אחוזי הנכות היא צעד חשוב בדרך להתמודדות עם ההשלכות של הפציעה.

אנחנו מקווים שהמאמר הזה נתן לכם תמונה ברורה יותר, כלים מעשיים, וקצת פחות סיבות לחזור לגוגל בחיפוש אחר תשובות.

בהצלחה בשיקום ובתהליך מול הביטוח הלאומי!