פטור ממילואים נפשי: כל מה שהצבא לא סיפר לך

רגע לפני שהפקס המפורסם מצלצל או שההודעה המאיימת קופצת בטלפון על תאריכי המילואים הקרובים, יש כאלה שהלב שלהם צונח קצת אחרת.
לא רק בגלל הוויתור על החופשה או ההפסד בעבודה.
יש כאלה שהמדים הירוקים, או אפילו המחשבה עליהם, מעוררים משהו אחר.
משהו עמוק יותר.
משהו שקשור לנפש.
אם אתם כאלה, או מכירים מישהו כזה, כנראה הגעתם למקום הנכון.
כי בואו נודה, העולם המשפטי והבירוקרטי של צה"ל בכלל, ושל פטורים בפרט, הוא ג'ונגל.
ג'ונגל סבוך, עם שבילים נסתרים וחיות מוזרות בדמות פקידים, רופאים וועדות.
ואם הג'ונגל הזה נוגע בנקודה הכי רגישה שיש – הבריאות הנפשית – אז בכלל.
המטרה שלנו כאן היום היא לעשות סדר בבלאגן הזה.
להאיר את השבילים.
לספר לכם, בלי להתייפייף ובלי למרוח, איך הדברים באמת עובדים (או אמורים לעבוד).
מה הסיכויים.
מה הקאצ'.
ואיך אפשר, אולי, להגיע לחוף מבטחים.
אז קחו נשימה עמוקה.
אנחנו צוללים פנימה.

אז מה זה בעצם הפטור הנפשי הזה ולמה הוא חשוב (לא רק בשביל ראש שקט)?

במונחים צה"ליים, "פטור נפשי" הוא בעצם סעיף ליקוי (סעיף מילואים) בפרופיל הרפואי שמגביל, או מבטל לחלוטין, את השירות במילואים על רקע מצב נפשי.
הפרופיל המפורסם ביותר בהקשר הזה הוא כמובן פרופיל 21.
פרופיל 21 משמעותו אי-התאמה לשירות ביטחון, והוא יכול להינתן על רקע רפואי פיזי או, כאמור, נפשי.
בואו נתמקד באחרון.

חשוב להבין משהו מההתחלה:
זה לא "שפעת קלה" או "סתם עצבים".
קבלת פטור ממילואים על רקע נפשי היא עניין רציני.
היא מבוססת על מצב רפואי מאובחן, ולרוב מצריך התמודדות מתמשכת.
המערכת הצבאית, גם אם לפעמים נראית כאוטומט קופצני, מבינה (לפחות תיאורטית) שבריאות הנפש חשובה לא פחות מבריאות פיזית.
ושחייל מילואים שמתמודד עם קשיים נפשיים משמעותיים אולי לא כשיר לתפקיד, או שהשירות עצמו עלול להחמיר את מצבו.
קבלת הפטור הנפשי, כשהיא מוצדקת ומבוססת, היא לא "השתמטות".
היא התאמה של היכולות והמצב למשימה.
זה טוב לחייל.
וכן, גם טוב למערכת.
כי אף אחד לא רוצה לוחם מילואים שמרוסק נפשית בשדה הקרב, או אפילו בתפקיד עורפי.
זה מסוכן לו, ולסובבים אותו.
אז העניין פה הוא לא "איך להתחמק", אלא "איך להבטיח שהשירות הצבאי (או היעדרו) מותאם למצבך, גם אם הוא קשה".

לא הכל שחור או לבן: פרופיל 21 והגוונים שלו (כי כן, יש גוונים)

כשמדברים על פטור נפשי, לרוב קופץ לראש פרופיל 21.
אבל רגע.
הפרופיל הצבאי הוא סקאלה.
יש פרופילים שמגבילים שירות קרבי בלבד (למשל, פרופיל 64/65 נפשי, שמיועד בדרך כלל לחרדה קלה או קשיים קלים יותר).
ויש פרופילים נמוכים יותר (נניח 45) שיכולים גם הם להגביל שירות במילואים לתפקידים מסוימים או בכלל.
פרופיל 21 הוא הקצה.
הוא אומר שאינך מתאים לשירות כלשהו, לא סדיר ולא מילואים.
הוא מוחק אתכם ממאגר החיילים הפעילים (לצורך המילואים, כמובן).
ההבדל בגוונים הוא חשוב:

• פרופיל שמגביל בלבד: אולי לא תעשה מילואים ביחידה הקרבית שלך, אבל כן תעבור לתפקיד עורפי או ליחידה אחרת.
  הקריאה למילואים עדיין רלוונטית עבורך, רק לתפקיד שונה.
• פרופיל 21: שלום ולא להתראות (מבחינת חובת המילואים).
  אין לך יותר מחויבות להגיע לשום מילואים.
  אף פעם.
  גם אם המדינה בוערת.

חשוב לדעת לאיזה סוג של הגבלה אתם מכוונים, או מה נראה לכם ריאלי.
פרופיל 21 נפשי לא ניתן בקלות.
הוא שמור למצבים קשים, כרוניים או כאלה שטיפול לא עזר בהם לאורך זמן, או שהשירות הצבאי עצמו (סדיר או מילואים) הוא טריגר משמעותי להחמרת המצב.
המערכת בוחנת את זה בזכוכית מגדלת.
ובצדק.
כי פטור ממילואים זה לא עניין של מה בכך במדינה שלנו.

המסע הבירוקרטי: איך בכלל מתחילים (ומנסים לא ללכת לאיבוד)?

אוקיי, אז הבנו מה זה.
עכשיו השאלה הגדולה: איך עושים את זה?
המסלול לקבלת שינוי פרופיל על רקע נפשי, במיוחד לפרופיל 21, הוא לא ספרינט קצר.
זה יותר כמו מרתון ארוך, עם מכשולים וניירת בלתי נגמרת.
אבל הוא אפשרי.

הצעד הראשון: לפנות למי שצריך (ולא להתבייש!)

הדבר הראשון והכי חשוב הוא לא לשבת בחיבוק ידיים ולחכות שהצבא יגלה לבד.
הצבא לא קורא מחשבות.
צריך לפנות באופן יזום.
הפנייה הראשונית בדרך כלל תהיה דרך קצין הקישור שלכם.
כן כן, הדמות המיתולוגית הזו שפתאום צצה לפני המילואים.
אפשר גם לפנות ישירות למרפאת מילואים או ללשכת הגיוס המטפלת באזורכם (אחרי שירות סדיר, זה בדרך כלל מדור מילואים בלשכת הגיוס).
בפנייה הזו צריך לציין שאתם מבקשים דיון בפרופיל הרפואי על רקע נפשי.
בקשו לפתוח "תיק רפואי" או "בקשה לועדה רפואית" על רקע נפשי.
אל תתביישו לפרט (בגבולות הסביר וברמה הרלוונטית) את הקשיים.
זה לא הזמן להיות "החייל החזק שלא מתלונן".
זה הזמן להיות אמיתי ולתאר את ההשפעה של המצב הנפשי על התפקוד הצבאי, או על היכולת בכלל לעמוד בדרישות השירות.

הפגישה הגדולה: מול הגורמים הרפואיים (והמערכת, שהיא לא תמיד הכי קשובה)

אחרי הפנייה הראשונית, סביר להניח שתקבלו זימון.
לרוב, הזימון הראשון יהיה לרופא צבאי (רופא יחידה או רופא במרפאת מילואים).
הרופא הזה הוא שומר הסף הראשון.
תפקידו להעריך האם יש בסיס רפואי לבקשה ולהחליט האם להעביר את הטיפול הלאה.
אם הרופא מתרשם שיש מקום לדיון בפרופיל על רקע נפשי, הוא יעביר את הבקשה.
לאן? בדרך כלל לגורמי בריאות הנפש הצבאיים.
ופה העניינים מתחילים להיות רציניים יותר.
תזומנו לפסיכיאטר צבאי.
הפסיכיאטר הצבאי הוא הגורם המרכזי שמעריך את המצב הנפשי שלכם מבחינה צבאית.
הוא יראיין אתכם, יעיין במסמכים הרפואיים שתביאו (והם קריטיים – מיד נרחיב), ויגבש חוות דעת.
חוות הדעת הזו היא הבסיס להחלטה שתתקבל.
הפגישה עם הפסיכיאטר הצבאי היא אבן דרך משמעותית בתהליך.
היו מוכנים לדבר בכנות על הקשיים, על ההיסטוריה הרפואית הנפשית (אם קיימת), על הטיפולים שעברתם, ועל ההשפעה של השירות הצבאי או של המחשבה עליו על מצבכם.
אל תפריזו, אבל גם אל תמעיטו.

הכוח של הניירת: מסמכים זה לא רק נייר (זה הזהב החדש!)

ועכשיו לחלק שאף אחד לא אוהב, אבל הוא א-ל-פ-א ו-א-ו-מ-ג-א בכל הסיפור הזה: הניירת.
כן כן, כל המסמכים הארורים האלה.
מהרופא משפחה, מהפסיכולוג, מהפסיכיאטר האזרחי אם יש.
כל טיפול שעברתם, כל אבחנה שקיבלתם, כל מכתב שכתבו עליכם.
ת אס פ ו.
הניירת הזאת היא העדות הכתובה למצב שלכם.
היא לא שחקן משנה, היא השחקן הראשי.
בלעדיה, המערכת מתקשה מאוד להבין את הסיפור המלא.
ולפעמים, גם אם הסיפור ברור לכם, צריך "להוכיח" אותו על הנייר.
אז לפני שאתם בכלל מגיעים לועדה, תעשו סדר בכל המסמכים הרפואיים שיש לכם.
תבקשו סיכומים מרופאים.
תאספו חוות דעת.
זה אולי מייגע, אבל זה קריטי.
פסיכיאטר צבאי שרואה מולו תיק מסודר עם היסטוריה מתועדת של טיפולים, אבחנות וקשיים, יתייחס לבקשה שלכם ברצינות רבה יותר.
זה נותן תוקף למה שאתם מספרים.
זה בונה אמינות.
וכן, זה עוזר למערכת לקבל החלטה מבוססת יותר.
במילים אחרות: בלי ניירת, קשה מאוד לבקשה כזו לעבור.
השקיעו בזה זמן ומאמץ.
זה ישתלם.

החלטה וערעור: כי לפעמים הסיפור לא נגמר בפגישה הראשונה (ולא השנייה…)

אחרי שהפסיכיאטר הצבאי גיבש את חוות דעתו, התיק עובר בדרך כלל ל"ועדה רפואית".
ועדה רפואית היא פורום של רופאים צבאיים (לפחות שניים, לרוב כולל רופא בריאות הנפש) שבוחנים את המקרה ומקבלים החלטה רשמית על הפרופיל.
לא תמיד תזומנו לועדה עצמה.
לפעמים ההחלטה מתקבלת על סמך המסמכים וחוות הדעת של הפסיכיאטר.
אבל לפעמים כן מזמנים.
חשוב לדעת: גם מול הועדה הרפואית, היו ברורים, כנים וממוקדים.
הם לא פסיכולוגים, הם רופאים שמקבלים החלטה מנהלית-רפואית.
הם רוצים להבין את ההשפעה התפקודית של המצב.

ההחלטה של הועדה יכולה להיות:

• קבלת הבקשה במלואה: שינוי הפרופיל, אולי לפרופיל 21. יש!
• שינוי הפרופיל חלקית: נניח, הפחתה לפרופיל שמגביל אבל לא פוטר לגמרי ממילואים.
• דחיית הבקשה: הפרופיל נשאר כפי שהיה. אוף.

ומה קורה אם הבקשה נדחתה או התקבלה רק חלקית ואתם חושבים שההחלטה שגויה?
יש אפשרות לערער!
זה לא סוף פסוק.
ניתן להגיש ערעור על החלטת הועדה הרפואית לועדה רפואית עליונה.
תהליך הערעור דורש בדרך כלל נימוק מסודר, לרוב בליווי מסמכים רפואיים נוספים (אם יש) או חוות דעת רפואית אזרחית חדשה ומפורטת יותר.
ועדה רפואית עליונה בוחנת את המקרה מחדש, ולעיתים קרובות גם מזמנת את החייל לבדיקה נוספת.
הסיכויים בערעור משתנים ממקרה למקרה, אבל הוא בהחלט כלי לגיטימי ששווה לנצל אם אתם מרגישים שההחלטה הראשונית לא שיקפה נכונה את מצבכם.
אף אחד לא אוהב להתעסק עם בירוקרטיה, בטח לא צבאית.
אבל אם המטרה חשובה, שווה להשקיע גם בזה.

שאלות ששואלים (ולא תמיד מקבלים עליהן תשובה ברורה, עד עכשיו)

בואו נענה על כמה שאלות בוערות, כי תמיד יש כאלה:

שאלה: אם קיבלתי פטור נפשי ממילואים, זה אומר שאני מסומן ולא אוכל למצוא עבודה אזרחית או לטוס לחו"ל?

תשובה: חד משמעית לא! קבלת פטור ממילואים על רקע נפשי היא עניין רפואי-צבאי.
זה לא אמור, וגם לא יכול, להשפיע על היכולת שלכם להשתלב בשוק העבודה האזרחי או על תנועה בינלאומית.
אין למעסיקים אזרחיים גישה לפרופיל הצבאי שלכם (אלא אם כן מדובר בתפקידים ביטחוניים הדורשים סיווג, וגם אז הבדיקה שונה).
ומידע רפואי הוא חסוי.
הפרופיל הצבאי נשאר במערכת הצבאית.
ראש שקט מהמילואים לא אמור לבוא על חשבון העתיד האזרחי.
תתעלמו מהמיתוס המלחיץ הזה.

שאלה: האם חייבים ללכת לפסיכיאטר אזרחי לפני שבכלל פונים לצבא?

תשובה: לא "חייבים", אבל מאוד מומלץ!
מסמכים וחוות דעת מפסיכיאטר אזרחי, פסיכולוג קליני או אפילו רופא משפחה שמכיר את ההיסטוריה הרפואית הנפשית שלכם לאורך זמן, הם בעלי משקל רב בעיני המערכת הצבאית.
זה מראה שהקשיים אינם רגעיים או קשורים רק לצבא.
זה נותן גושפנקה מקצועית ואובייקטיבית למצב.
השקעה בפגישות עם גורם אזרחי רלוונטי וקבלת סיכום/מכתב ממנו יכולה לחסוך הרבה כאב ראש ובירוקרטיה בהמשך מול הצבא.

שאלה: כמה זמן לוקח כל התהליך הזה?

תשובה: אוי, השאלה הזו…
בואו נאמר בעדינות ש"מהר" זו לא מילה שקיימת בלקסיקון הצבאי-בירוקרטי.
התהליך יכול לקחת שבועות.
ולרוב, חודשים.
החל מהפנייה הראשונית, דרך זימונים לפסיכיאטר צבאי, ישיבת ועדה רפואית, ועד קבלת ההודעה הרשמית על שינוי הפרופיל.
אם יש צורך בערעור, זה מוסיף עוד זמן, לפעמים כמה חודשים טובים נוספים.
היו סבלניים.
עקבו אחר הסטטוס של הפנייה שלכם (דרך קצין הקישור או מדור מילואים).
אל תהססו לנדנד בעדינות אם נראה שהדברים תקועים יותר מדי זמן (אבל בבקשה, בעדינות ובנימוס!).

שאלה: מה אם הפטור ניתן על רקע אירוע ספציפי שהתרחש במילואים?

תשובה: אם המצב הנפשי התפתח או החמיר כתוצאה ישירה משירות המילואים (למשל, חשיפה לאירוע טראומטי), יש פה היבט נוסף וחשוב: הכרה בפגיעה כפגיעת שירות דרך אגף שיקום במשרד הביטחון.
זה מסלול נפרד אך מקביל, ולעיתים קרובות בקשת הפטור ממילואים ובקשת ההכרה בפגיעה הולכות יד ביד.
קבלת הכרה בפגיעה יכולה לחזק משמעותית את הבקשה לפטור, וחשוב מכך – לזכות אתכם בטיפול רפואי וסיוע ממשרד הביטחון.
זה נושא מורכב בפני עצמו ושווה לבדוק אותו אם רלוונטי למצבכם.

שאלה: אם קיבלתי פטור נפשי, האם זה לתמיד? או שהם יכולים להחזיר אותי למילואים?

תשובה: פרופיל 21 הוא עקרונית לצמיתות מבחינת חובת השירות.
אבל הצבא שומר לעצמו את האפשרות לזמן לועדה רפואית חוזרת במקרים מסוימים (למשל, אם חל שיפור משמעותי במצב לאורך שנים רבות מאוד, וגם אז זה נדיר).
בפועל, קבלת פרופיל 21 נפשי סוגרת לרוב את סיפור המילואים לצמיתות.
פרופילים נמוכים יותר (שאינם 21) עשויים להיות זמניים, עם קביעת מועד לועדה חוזרת בעתיד כדי להעריך מחדש את המצב.
תמיד כדאי לבדוק מה בדיוק הוגדר בהחלטה הסופית.
אבל לרוב, 21 נפשי הוא נקודת הסיום של המסע הצבאי הזה.

שאלה: האם צריך עורך דין כדי לעבור את התהליך?

תשובה: לא "חייבים", אבל זה יכול מאוד לעזור, במיוחד במקרים מורכבים או כשהבקשה נדחית.
עורך דין שמתמחה בדיני צבא ובמערכות רפואיות צבאיות מכיר את הנהלים, את הזכויות שלכם, ויודע איך להתנהל מול המערכת ביעילות.
הוא יכול לעזור באיסוף וארגון המסמכים, בניסוח הפניות, בהכנה לקראת ועדות ופגישות, ובהגשת ערעורים.
במקרים פשוטים יחסית ותיקים מתועדים היטב אולי אפשר להסתדר לבד, אבל במקרים מורכבים, קבלת ליווי מקצועי יכולה להיות ההבדל בין הצלחה לכישלון.
שווה לשקול התייעצות ראשונית כדי להבין את מורכבות המקרה שלכם.

שאלה: מה אם אני כבר במילואים בפועל והמצב מחמיר?

תשובה: אם הקשיים הנפשיים מתעוררים או מחמירים במהלך שירות מילואים פעיל, יש לפנות מיד לגורמי הרפואה ביחידה.
זה יכול להיות הרופא היחידתי, או קצין בריאות הנפש (קָבָ"ן) אם יש.
הם הגורם המוסמך להעריך את המצב בזמן אמת ולקבל החלטה על הפסקת השירות הנוכחי, הפניה להמשך טיפול/בדיקה, ופתיחת תהליך לשינוי פרופיל קבוע אם נדרש.
לא "לסבול בשקט" עד סוף התקופה.
פנו לקבלת עזרה רפואית.
זה חשוב לבריאותכם, וגם יוצר תיעוד רפואי צבאי עדכני.

האם זה באמת כזה סוף פסוק? על שינויים ועדכונים (כי החיים דינמיים)

קבלת פרופיל נמוך או פטור נפשי ממילואים היא, כאמור, לרוב החלטה יציבה.
במיוחד כשמדובר בפרופיל 21.
אבל המערכת הצבאית, תאמינו או לא, כן מודעת לכך שמצב רפואי יכול להשתנות.
גם נפשי.
אם חל שיפור משמעותי ומתמשך במצבכם הנפשי לאורך שנים, ויש לכם רצון (או צורך, מסיבות כלשהן) לנסות לשנות את הפרופיל בחזרה כדי לחזור למעגל המילואים (כן, יש כאלה!), הדבר אפשרי תיאורטית.
תהליך כזה יצריך פנייה יזומה ללשכת הגיוס/מדור מילואים בבקשה לבדיקה מחודשת, וליווי מסמכים רפואיים אזרחיים שמעידים על השיפור.
תזומנו שוב לועדה רפואית ו/או פסיכיאטר צבאי שיעריכו את המצב הנוכחי.
זה לא קורה הרבה, וזה תהליך מורכב בפני עצמו.
אבל חשוב לדעת שהדלת הזו, תיאורטית, לא סגורה לחלוטין.
עם זאת, במרבית המכריעה של המקרים, מי שקיבל פטור נפשי נשאר עם הפטור הזה.

מיתוסים ושמועות: מה נכון ומה סתם מלחיץ (ואין לו בסיס)?

סביב נושא הפטורים הצבאיים בכלל, ופטורים נפשיים בפרט, יש הרבה שמועות.
חלקן נכונות, חלקן מגזימות, וחלקן פשוט לא נכונות.
בואו נעשה קצת סדר:

• "זה בלתי אפשרי לקבל פטור נפשי במילואים, הם לא נותנים בקלות". נכון חלקית.
  זה לא ניתן בקלות, ובצדק, כי זה צעד משמעותי.
  אבל זה בהחלט אפשרי, אם המצב הרפואי הנפשי מבוסס, מתועד, ומוצג כראוי למערכת.
  המפתח הוא הוכחת ההשפעה התפקודית של המצב על היכולת לשרת.
• "אם אקבל פטור נפשי, אף אחד לא ירצה להעסיק אותי". לא נכון! כבר ענינו על זה, אבל חשוב להדגיש שוב.
  מידע רפואי חסוי, ואין למעסיקים גישה לפרופיל הצבאי שלכם.
  אל תתנו לחשש הזה לעצור אתכם מלדאוג לבריאות הנפשית שלכם.
• "אפשר פשוט להגיד לפסיכיאטר הצבאי שאני 'לא מתפקד' ולקבל פטור". לא נכון! פסיכיאטרים צבאיים הם אנשי מקצוע מנוסים.
  הם יודעים לזהות מניפולציות או סיפורים לא אמינים.
  חשוב לדבר בכנות, לתאר את המצב האמיתי, ולהציג תיעוד.
  ניסיון "לסבן" את המערכת בדרך כלל נכשל ועלול לפגוע באמינות שלכם בהמשך התהליך.
• "הם בודקים לי את חשבונות הבנק ואת הפייסבוק כדי לראות אם אני באמת 'בדיכאון'". מיתוס מוגזם וחסר בסיס בדרך כלל.
  ההחלטה הרפואית מבוססת על הערכה קלינית, ראיון, והמסמכים הרפואיים.
  יש גבול למה שהמערכת הצבאית יכולה ולגיטימי לבדוק על אזרחים (גם אם הם חיילי מילואים).

המטרה: למצוא את המקום הנכון (לכם ולמערכת, כי בסוף זה win-win)

המסע לקבלת פטור ממילואים על רקע נפשי הוא לא מסע קל.
הוא דורש התמודדות עם בירוקרטיה, פגישות עם גורמים רפואיים, ובעיקר – התמודדות כנה עם מצבכם הנפשי.
אבל המטרה הסופית היא לא סתם "להתחמק ממילואים".
המטרה היא להגיע למצב שבו הדרישות הצבאיות (או היעדרן) מתאימות ליכולות ולמצב הנפשי שלכם.
לחיות בשלום עם עצמכם, וגם עם המערכת.
חייל מילואים שסובל נפשית לא משרת טוב.
הוא לא מועיל ליחידה.
הוא לא בטוח.
ושחרורו ממילואים מאפשר לו להשקיע בבריאות הנפשית שלו, וגם מאפשר למערכת להסתמך על כוח אדם כשיר ומתאים.
זה מצב של win-win בסופו של דבר.
אז אל תראו בזה כישלון או בושה.
ראו בזה צעד אמיץ ואחראי למען עצמכם.
ולא פחות חשוב, למען סביבתכם.
המפתח להצלחה בתהליך הזה הוא שילוב של אומץ לב (לפנות ולדבר על הקשיים), סבלנות (מול הבירוקרטיה), והכנה טובה (איסוף מסמכים, הבנת התהליך).

טיפים של אלופים (לא במילואים, במערכת): מה כדאי לדעת לפני?

כמה נקודות אחרונות לפני שאתם יוצאים למסע הזה:

• היו כנים: מול עצמכם, מול הגורמים הרפואיים האזרחיים, ומול הגורמים הצבאיים.
  אמינות היא שם המשחק.
• תעדו הכל: כל פנייה, כל זימון, כל פגישה, כל מסמך רפואי.
  שמרו עותקים של כל מה שאתם מגישים לצבא.
  פתחו תיק מסודר בבית.
• בקשו עזרה אזרחית: אל תסתפקו בטיפול נפשי (אם אתם זקוקים לו) רק כדי לקבל מסמכים לצבא.
  טפלו בעצמכם כי זה חשוב לבריאותכם.
  המסמכים מהטיפול יהיו פשוט בונוס (חשוב).
• התייעצו: אם המצב מורכב, אל תהססו להתייעץ עם עורך דין שמתמחה בתחום.
  השקעה כזו יכולה להיות משתלמת מאוד.
• שמרו על קשר: עם קצין הקישור או מדור מילואים.
  וודאו שהפנייה שלכם מטופלת ושאתם לא נופלים בין הכיסאות.
  בררו מה הסטטוס של הבקשה שלכם.
  בנימוס ובאסרטיביות.
• היו מוכנים רגשית: זה תהליך שיכול להיות ארוך ומתיש.
  היו מוכנים לאכזבות אפשריות בדרך (כמו דחייה ראשונית) ואל תוותרו בקלות אם אתם מרגישים שהבקשה שלכם מוצדקת.

הדרך לקבלת פטור ממילואים על רקע נפשי היא כאמור לא פיקניק.
היא דורשת הרבה סבלנות, התעסקות בירוקרטית, והתמודדות עם נושאים אישיים ורגישים.
אבל עבור מי שמצב נפשי משפיע עליו באופן משמעותי, זו דרך הכרחית כדי למצוא שקט נפשי ולהתפנות לטפל בעצמו.
זכרו: דאגה לבריאות הנפש היא לא חולשה.
היא עוצמה.
והזכות להתאים את השירות הצבאי למצב הרפואי היא זכות בסיסית.
השתמשו בכלים שיש לכם.
דאגו לעצמכם.
בהצלחה במסע שלכם לשקט נפשי (ובירוקרטי!).