עורך דין שיימינג ברשתות חברתיות: המדריך שיציל אתכם מתביעה

כולנו היינו שם. שעת לילה מאוחרת, נתקעתם על הפיד שלכם בפייסבוק או באינסטגרם, ואז אתם נתקלים בפוסט שגורם לכם לעצור. מישהו ממש, אבל ממש, עצבני על עורך דין ספציפי. הוא כותב שם הכל. ממש הכל! פרטים, האשמות, ביקורת נוקבת שחורגת הרבה מעבר ל"לא הייתי מרוצה". אתם קוראים וחושבים לעצמכם – "וואו, מותר בכלל לכתוב דברים כאלה ברשת? אין לזה השלכות?". או אולי אתם בצד השני של הסיפור, מרגישים שמגיע לעורך דין מסוים "לקבל" על השירות (או חוסר השירות) המפוקפק שקיבלתם ממנו, ואתם שוקלים לשתף את העולם בחוויה המפוקפקת הזו. אבל רגע אחד קטן לפני שלוחצים על "שלח" או "פרסם". יש כמה דברים מאוד חשובים, קריטיים אפילו, שאתם חייבים לדעת. כי העולם המשפטי המסודר והעולם הווירטואלי הפרוע התנגשו זה בזה בעוצמה, והמפגש הזה יכול להיות כואב, יקר ומורכב לכל הצדדים המעורבים. במאמר הזה, לא רק שנצלול לעומק התופעה הדיגיטלית הזו שזכתה לכינוי "שיימינג לעורכי דין ברשתות החברתיות", אלא ניתן לכם את המפה המדויקת ביותר לנווט בה. מה בדיוק אומר החוק הישראלי בעידן שבו ציוץ אחד יכול להגיע לאלפים? מה מותר באמת להגיד ומה אסור בתכלית האיסור? ואיך מנווטים במים האלה בלי לטבוע בתביעות יוקרתיות (מדי)? התשובות אולי יפתיעו אתכם, יגרמו לכם לחשוב פעמיים, ובעיקר – יעניקו לכם את הכוח להבין את הכללים. מוכנים לצלול?

האמת המדהימה על שיימינג עורכי דין ברשת!

שיימינג לעורך הדין ברשתות החברתיות: מתי ביקורת הופכת לסכנה משפטית?

בואו נתחיל מהבסיס. כולנו מבינים מהי ביקורת, נכון? קיבלתם שירות לא טוב, המוצר לא עבד, התאכזבתם – אתם מבקרים. לגיטימי. אבל מהר מאוד בעולם הרשתות החברתיות, המושג "ביקורת" קיבל תפנית רצינית לכיוון ה"שיימינג". שיימינג, בהקשר הדיגיטלי, לרוב מתייחס לחשיפה פומבית ומכוונת של פרטים, חוויות שליליות (אמיתיות או נתפסות ככאלה), או האשמות, במטרה לגרום לביוש, להשפלה, ולפגיעה בשם הטוב או במוניטין של אדם או גוף. כשזה מגיע לעורכי דין, שיש להם (או אמור להיות להם) מוניטין מקצועי קריטי, הפגיעה הפוטנמית אדירה.

אבל שימו לב לניואנס הדק: מבחינה משפטית, לא כל ביקורת שלילית היא בהכרח "שיימינג" במובן שמקים עילה לתביעה. לעיתים קרובות, מה שמכונה "שיימינג" עלול לעלות כדי "לשון הרע". ולשון הרע, חברים, זה כבר סיפור אחר לגמרי. זה סיפור עם חוק, עם סעיפים, עם בתי משפט, ועם סכומים כספיים שיכולים לגרום לכם לרצות לחזור אחורה בזמן ולמחוק את הפוסט ההוא. אז איך מבדילים? בעיקר באמצעות הבנת החוק.

3 דברים שחייבים לדעת על לשון הרע בעידן הפייסבוק

לפרסם או לא לפרסם? זו השאלה (והחוק עונה)

חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965, הוא החבר הכי פחות טוב של מי שמרגיש נוח מדי עם המקלדת. הוא מגדיר במפורש מה נחשב ל"לשון הרע", וההגדרה הזו רחבה בהרבה ממה שרובנו חושבים. בעיקרון, כל דבר שפרסמתם (וה"פרסום" ברשתות קל ומהיר יותר מתמיד!) והוא עשוי להשפיל אדם בעיני הבריות, לעשות אותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג, לפגוע במשרתו או במשלח ידו, או לבזותו בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו – זה יכול להיות לשון הרע. כשמדובר בעורך דין, פגיעה במשלח ידו או בזות בשל התנהגות מקצועית היא בדיוק לב העניין.

האלמנטים המרכזיים שבית המשפט יבחן כשיגיע אליו מקרה של "שיימינג" שעולה לכדי תביעת לשון הרע הם:

• פרסום: ברשתות החברתיות, כל פוסט, ציוץ, סטורי, סרטון טיקטוק או תגובה שרואים יותר מאדם אחד – נחשב פרסום. גם אם חשבתם שרק "חברים" שלכם רואים, אם יש לכם יותר מחבר אחד (ומי אין?), זה פרסום לכל דבר ועניין. מהירות וקנה המידה של הפרסום ברשת רק מחמירים את הפגיעה ואת סכום הפיצוי הפוטנציאלי.
• זיהוי: האם מה שפורסם מאפשר לזהות את עורך הדין המדובר? לרוב כן. אם הזכרתם את שמו המלא, או אפילו פרטים מזהים אחרים (העיר בה הוא עובד, תחום ההתמחות שלו, פרטי המקרה באופן שמזהה אותו בקלות) – זה מספיק לזיהוי. גם אם כיניתם אותו בשם גנאי או כינוי, אם ברור למי אתם מתכוונים, זה ייחשב כפרסום המזהה אותו.
• פוטנציאל לפגיעה בשם הטוב: זה הסעיף הרחב ביותר. האם האמירה שפרסמתם עלולה, בעיני האדם הסביר, לפגוע במוניטין של עורך הדין, להציג אותו כלא מקצועי, לא אמין, רמאי, גרוע בעבודתו וכו'? אם התשובה היא כן, עברתם את הסף הזה. ושימו לב – לא משנה אם התכוונתם לפגוע או לא. החוק מתמקד בפוטנציאל הנזק שנגרם מהפרסום עצמו.

השילוב של שלושת האלמנטים האלה – פרסום נרחב ברשת, זיהוי הברור של עורך הדין, ופוטנציאל הפגיעה במוניטין המקצועי שלו – הופך כל פוסט "תמים" שכזה לפצצת זמן משפטית. וכן, עורכי דין מודעים לכוחו של החוק הזה, ומשתמשים בו.

"זו רק דעה שלי!" – באמת? ההגנות המשפטיות שאתם חייבים להכיר

טוב, אז פרסמתם משהו שיכול להיחשב לשון הרע. האם זה אומר שהפסדתם אוטומטית בתביעה? לא בהכרח. חוק איסור לשון הרע מכיר בכמה "הגנות" שיכולות לעמוד לטובתכם, אם תצליחו להוכיח שהן חלות על המקרה שלכם. אבל בואו נהיה כנים: ברשתות החברתיות, ההגנות האלה הופכות להיות הרבה יותר מורכבות וקשות ליישום.

ההגנות העיקריות הן:

• הגנת "אמת בפרסום": אם תוכיחו שמה שפרסמתם על עורך הדין הוא אמת, ושבנוסף היה בפרסום "עניין ציבורי" (ולא רק רכילות עסיסית על מקרה אישי שלכם), זו יכולה להיות הגנה מלאה. הבעיה? להוכיח "אמת" לגבי כל פרט שכתבתם בפייסבוק, במיוחד כשהדברים נאמרים מתוך אמוציה, זה מסע משפטי מורכב, יקר וארוך. וגם אז, יש את דרישת "העניין הציבורי".
• הגנת "הבעת דעה": אם מה שפרסמתם הוא אך ורק הבעת דעה על התנהגותו או תכונותיו של עורך הדין, והדעה הזו נאמרה בתום לב על יסוד עובדות שפורטו בפרסום או שהיו ידועות בעת הפרסום, ושיש בפרסום עניין ציבורי – גם זו יכולה להיות הגנה. הקאץ': קשה מאוד להפריד בין "עובדה" ל"דעה" בפוסט זועם ברשת. אמירה כמו "עורך הדין הזה גנב לי כסף" היא עובדה (שקרית, אם הוא לא הורשע), לא דעה. אמירה כמו "אני חושב שעורך הדין הזה התנהל בחוסר מקצועיות" קרובה יותר לדעה, אבל גם היא חייבת להתבסס על עובדות ברורות שצוינו, ולא סתם תחושת בטן או אכזבה מתוצאה משפטית.
• הגנת "תום לב": חוק איסור לשון הרע מונה רשימה ארוכה של מצבים שבהם פרסום ייחשב כ"בתו לב", גם אם הוא לשון הרע. למשל, פרסום שנעשה מתוך חובה מוסרית או חברתית, הגנה עצמית, או לשם בירור תלונה. האם פרסום ברשת החברתית עונה על התנאים הללו? לרוב, בית המשפט יבחן את המניע, את אופן הפרסום, ואת היקפו. פרסום פוגעני לכל הרשת, כשהיה אפשר להגיש תלונה מסודרת ללשכת עורכי הדין או לפעול בדרכים אחרות, לרוב לא יזכה להגנת תום הלב.

בשורה התחתונה: ההגנות קיימות על הנייר, אבל יישומן במקרים של שיימינג ברשת דורש הוכחות משפטיות מורכבות וקשה מאוד להסתמך עליהן כדי להגן על פרסום שהיה פזיז או מתוך כעס רגעי. בית המשפט נוטה לראות בפרסומים ברשתות החברתיות בכובד ראש, לאור הפוטנציאל הנזק הגבוה.

ומה קורה אם נמצא שהפרסום הוא אכן לשון הרע ואין הגנה? הסעדים הם לרוב כספיים. החוק קובע פיצויים "ללא הוכחת נזק" (עד 50,000 ש"ח לכל פרסום, ובנסיבות מחמירות עד 100,000 ש"ח לכל פרסום – הסכומים מתעדכנים). תחשבו על פוסט עם עשרות תגובות ושיתופים… פתאום המספרים קופצים. בנוסף, בית המשפט יכול להורות על הסרת הפרסום, ולעיתים גם על פרסום תיקון או התנצלות.

שאלות ותשובות בוערות: מה מותר ומה אסור באמת?

ש: האם מותר לי לכתוב בפייסבוק שעורך דין הפסיד לי בתיק בגלל חוסר מקצועיות שלו?

ת: אמירה כזו, המייחסת הפסד בתיק ישירות לחוסר מקצועיות ספציפי של עורך הדין, עשויה להיחשב ללשון הרע. קשה מאוד להוכיח קשר סיבתי ישיר בין התנהלות ספציפית לחוסר מקצועיות שגרם להפסד, וזו לרוב תהיה פרשנות אישית שלך ולא "עובדה". עדיף להימנע מאמירות כאלה.

ש: מותר לי לפרסם את המייל של עורך הדין שלח לי מתישהו ולכתוב שהמייל מראה חוסר כבוד?

ת: פרסום התכתבות פרטית ללא הסכמה עלול להוות הפרה של חוק הגנת הפרטיות, גם אם לדעתך היא מראה משהו. עדיף לתאר את התחושה או את תוכן הדברים בצורה כללית, בלי לחשוף את ההתכתבות עצמה.

ש: מה אם אני כותב פוסט אנונימי? איך יתפסו אותי?

ת: אנונימיות ברשת היא לרוב אשליה. בתי המשפט יכולים להוציא צווים שיחייבו את פלטפורמות הרשת (פייסבוק, גוגל, ספקי אינטרנט) לחשוף את זהותו של מפרסם אנונימי. זה לא תמיד קל או מהיר, אבל זה בהחלט אפשרי, במיוחד במקרים של לשון הרע חמורה.

ש: האם מותר לכתוב ביקורת שלילית באתר כמו "מידרג" או "זאפ" על עורך דין?

ת: אתרי דירוג נועדו לאפשר ביקורת. כל עוד הביקורת עניינית, מבוססת על עובדות נכונות ככל הניתן, ומנוסחת כהבעת דעה ולא כהאשמות עובדתיות שקריות או פוגעניות במיוחד, היא לרוב תהיה מוגנת יותר. אמירה כמו "השירות היה איטי" או "לא קיבלתי עדכונים שוטפים" היא לרוב בסדר. אמירה כמו "הוא רמאי שגנב לי כסף" – ממש לא.

ש: אם עורך הדין איים עליי שיגיש תביעת לשון הרע אם לא אמחק את הפוסט, הוא באמת יכול?

ת: כן, בהחלט. אם הפוסט עונה על ההגדרה של לשון הרע ואין לך הגנה משפטית טובה, לעורך הדין יש עילה לתביעה. איום בתביעה הוא לרוב הצעד הראשון במטרה להביא למחיקת הפרסום לפני הגשת תביעה רשמית.

ומה עם פרטיות? לא כל מה שאתם יודעים מותר לפרסם!

מעבר ללשון הרע, יש עוד מכשול משפטי שכדאי להיזהר ממנו: חוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981. החוק הזה אוסר על פגיעה בפרטיות, כולל פרסום עניין הנוגע לצנעת חייו האישיים של אדם ללא הסכמתו, או פרסום מידע על ענייניו הפרטיים שנמסר לו לצורך מילוי תפקידו ונועד למטרה זו בלבד. כשזה נוגע לעורך דין, הדברים הופכים לרגישים עוד יותר.

למשל, פרסום פרטים אישיים שלו (כתובת מגורים, מספר טלפון אישי שלא פרסם), פרטים על משפחתו, או חמור מכך, פרטים על לקוחות אחרים שלו או על עניינים שקשורים למקרים משפטיים שהוא טיפל בהם (ושאינם קשורים אליכם ישירות או כבר פורסמו בפומבי במסגרת הליך משפטי גלוי), עלול להוות פגיעה בפרטיות. עורכי דין מחויבים בחסיון, ולפעמים מי שמשיימם אותם ברשת עלולים לחשוף בטעות (או בזדון) מידע חסוי שיכול לפגוע לא רק בעורך הדין אלא גם בלקוחות שלו ובחסיון עורך-דין-לקוח הקדוש.

פרסום תמונות או סרטונים של עורך הדין ללא הסכמתו, במיוחד אם הם מהקשר פרטי או נועדו להשפילו, גם עלול להוות פגיעה בפרטיות.

האתיקה המקצועית: כשהביקורת פוגשת את כללי לשכת עורכי הדין

לשכת עורכי הדין היא הגוף המפקח על התנהלותם האתית של עורכי הדין בישראל. ללשכה יש מערך תלונות ובתי דין משמעתיים. אם יש לכם טענות לגבי התנהלות מקצועית של עורך דין, המסלול "הקלאסי" והלגיטימי הוא הגשת תלונה ללשכה. תלונה כזו תיבדק על ידי הגופים המתאימים בלשכה, ואם ימצא בה ממש, הדבר עלול להוביל לפתיחת הליך משמעתי נגד עורך הדין. זהו מסלול חוקי, מסודר, ולגיטימי לחלוטין להבעת ביקורת על אופן הטיפול המקצועי.

לעומת זאת, "שיימינג" פומבי ברשתות החברתיות, כפי שהזכרנו, עלול להיות מסלול מסוכן משפטית למי שנוקט בו. מעניין לציין שלעיתים, אם מי שנוקט בשיימינג הוא בעצמו עורך דין, או גורם אחר במערכת המשפט (כמו מתלונן סדרתי או אפילו עורך דין יריב), ההתנהלות הפוגענית הזו עלולה לעלות לכדי עבירה אתית גם מבחינתו, ולהוביל להליכים משמעתיים נגדו בלשכת עורכי הדין.

השורה התחתונה ברמה האתית: לשכת עורכי הדין מספקת מסגרת לביקורת מקצועית לגיטימית. שימוש בזירות פומביות ולא פורמליות כמו רשתות חברתיות ל"שפיטה" של עורכי דין, עלול להיות בעייתי הן משפטית והן אתית (עבור עורכי דין אחרים).

רוצים לבקר עורך דין אונליין? כך תעשו זאת בלי להיכנס לצרות (טיפים מעשיים)

אז האם זה אומר שאסור להגיד שום דבר שלילי על עורך דין ברשת? לא בדיוק. יש דרכים לבטא חוסר שביעות רצון או ביקורת, גם אם מוגבלות, בלי לחצות את הגבולות המשפטיים המסוכנים. הנה כמה טיפים (אבל זכרו: עורך דין תמיד יכול לנסות לתבוע, גם אם הסיכויים נגדו. עדיף תמיד להתייעץ לפני פרסום רגיש):

• התמקדו בעובדות ולא בהאשמות: במקום לכתוב "עורך הדין הזה רמאי", כתבו "שכר הטרחה ששולם היה X, והשירות שניתן היה Y". תארו את ההתרחשויות כפי שהיו לדעתכם, ללא פרשנות מרחיקת לכת או האשמות פליליות/אתיות חמורות.
• הביעו דעה בבירור: אם אתם מביעים דעה, הקפידו לציין שזו דעתכם. השתמשו במילים כמו "לדעתי", "הרגשתי ש…", "אני חושב ש…". זכרו שדעה חייבת להתבסס על עובדות גלויות.
• הימנעו מפרטים מזהים יתר על המידה: אם המטרה היא לא שיימינג ספציפי אלא שיתוף חוויה כללית (שוב, בזהירות רבה), אולי אפשר לוותר על שם עורך הדין המלא ולדבר באופן כללי יותר (אבל גם זה מסוכן!).
• בדקו פעמיים, שלוש וארבע: לפני שאתם לוחצים על "פרסם", קראו את הפוסט בעיניים ביקורתיות. האם הוא יכול להתפרש כלשון הרע? האם אתם יכולים להוכיח כל מילה שכתבתם כ"אמת לאמיתה"? אם יש ספק, כדאי לוותר או למתן משמעותית.
• שקלו ערוצים חלופיים: האם הגשת תלונה ללשכת עורכי הדין או אפילו מכתב רשמי לעורך הדין היו משיגות את המטרה שלכם (תיקון, הבהרה, פיצוי כלשהו) בצורה בטוחה יותר? לרוב כן.
• זכרו את קהל היעד: אתם כותבים לציבור רחב. גם אם פוסט נראה לכם הגיוני, הוא יכול להתפרש לגמרי אחרת על ידי מי שלא מכיר את הסיפור שלכם.

המסר המרכזי כאן הוא אחריות. למילים ברשת יש כוח עצום והשלכות אמיתיות בעולם הפיזי (ובכיס). השתמשו בכוח הזה בחוכמה ובזהירות.

עורך דין שעבר שיימינג: מה הצעד החכם הבא?

עורכי דין, כמו כל בעלי מקצוע, חשופים לביקורת. אבל כשביקורת הופכת לשיימינג פוגעני ולא מבוסס ברשת, הפגיעה עלולה להיות מיידית ונרחבת. מוניטין מקצועי נבנה שנים, ופוסט אחד יכול לערער אותו. מה אפשר לעשות?

• תיעוד: הצעד הראשון הוא לתעד כל פרסום פוגעני: צילומי מסך של הפוסטים, התגובות, השיתופים. חשוב לתעד את התאריך והשעה.
• פנייה למפרסם (בזהירות): לעיתים, פנייה ישירה (רצוי באמצעות עורך דין) למפרסם עם דרישה להסרה והבהרה על ההשלכות המשפטיות יכולה להיות יעילה ולחסוך הליכים ארוכים.
• פנייה לפלטפורמה: רוב הרשתות החברתיות הגדולות מאפשרות דיווח על תוכן פוגעני (לשון הרע, הטרדה, פגיעה בפרטיות). ניתן לנסות להביא להסרת התוכן באמצעות פנייה לפלטפורמה עצמה.
• הגשת תלונה בלשכת עורכי הדין: אם מדובר בשיימינג מצד עורך דין אחר או גורם קשור למערכת המשפט, ניתן לבחון הגשת תלונה אתית.
• הגשת תביעת לשון הרע ו/או פגיעה בפרטיות: זהו המסלול המשפטי המרכזי. ניתן לדרוש פיצוי כספי (ללא הוכחת נזק או עם הוכחת נזק ספציפי), וכן צו להסרת הפרסום ומניעת פרסומים נוספים. לעיתים ניתן לבקש סעד זמני (צו מניעה) שיורה על הסרת הפרסום באופן מיידי עד להכרעה בתביעה העיקרית.
• איתור מפרסמים אנונימיים: אם המפרסם מסתתר מאחורי שם בדוי, ניתן לבקש מבית המשפט צו לחשיפת זהותו מגופי התקשורת או הפלטפורמות הרלוונטיות.

ניהול משברים מקוונים והתמודדות משפטית עם שיימינג אונליין דורשים אסטרטגיה מהירה ומדויקת. התייעצות עם עורך דין שמתמחה בתחום זה היא קריטית.

העולם החדש והאמיץ של אכיפת שיימינג אונליין

הזירה הדיגיטלית ממשיכה להתפתח, וכך גם האתגרים המשפטיים סביבה. אכיפת החוק נגד שיימינג אונליין מורכבת מכמה סיבות: מהירות ההתפשטות של התוכן, הקושי באיתור זהות (למרות הכלים המשפטיים הקיימים), ריבוי הפלטפורמות, והעובדה שהרבה מהפלטפורמות הן בינלאומיות.

עם זאת, בתי המשפט בישראל מודעים היטב לנזק הפוטנציאלי העצום של פרסומים פוגעניים ברשת. ישנה נטייה גוברת להתייחס ברצינות רבה לתביעות לשון הרע שנובעות מפרסומים אונליין, ולהטיל פיצויים משמעותיים, במיוחד במקרים של שיימינג שיטתי או פוגעני במיוחד. המסר מבתי המשפט הוא ברור: הרשת החברתית אינה אזור פרוץ שבו כללי המשפט אינם חלים. להיפך. הנגישות והאפקט המכפיל של הרשת מחייבים משנה זהירות.

חשוב לזכור שבעידן המידע, המוניטין הוא נכס יקר ערך, במיוחד עבור עורכי דין. שיימינג לא מבוסס יכול להסב נזק בלתי הפיך, ולכן המערכת המשפטית מספקת כלים להתמודדות עם התופעה.

לסיכום, הנוף של שיימינג עורכי דין ברשתות החברתיות הוא מורכב, מלא בסיכונים והזדמנויות (לפעולה משפטית) כאחד. הבנת הכללים המשפטיים – חוק איסור לשון הרע, חוק הגנת הפרטיות, וכללי האתיקה של לשכת עורכי הדין – היא קריטית עבור כל מי שפעיל ברשת, בין אם הוא שוקל לכתוב משהו על עורך דין, ובין אם הוא עורך דין שמצא את עצמו תחת מתקפה מקוונת. שימוש מושכל בפלטפורמות הדיגיטליות, תוך הפנמת ההשלכות המשפטיות, הוא המפתח לנווט בשדה המוקשים הזה בבטחה יחסית. זכרו, מילה אחת יכולה לפעמים להיות יקרה מאוד.