עורך דין צבאי חושף כיצד מנצלים סמכות לרעה בצבא

קחו רגע לחשוב על הצבא. לא רק טנקים וטירונות, אלא מערכת ענקית ומורכבת שמקבלת החלטות שמשפיעות על חיים שלמים. ואיפה שיש מערכת, ובטח כזו עם כוח משמעותי, שם חייב להיות גם משפט. מי שמנווט את כל הספינה המשפטית הזו, בתוך אחת המערכות הכי מסובכות שיש, הוא עורך הדין הצבאי. תפקיד עם לא מעט עוצמה, אחריות אדירה, ולפעמים – בואו נודה – גם לא מעט אגדות אורבניות. המאמר הזה הולך לצלול בדיוק לנקודה הזו. לא כדי לחפש צרות מתחת לאדמה, אלא כדי להבין איך המערכת הזו עובדת, למה הסמכות הזו קריטית, ואיך, בדיוק, היא נשמרת נקייה וישרה ככל האפשר. אם אי פעם תהיתם מה בדיוק עושה עורך דין במדים, כמה כוח יש לו באמת, ואיך מבטיחים שהכוח הזה לא הולך למקומות לא רצויים – אתם במקום הנכון. בואו נפרק את זה, עם קצת הומור ציני על הדרך, אבל בעיקר עם המון עובדות והסברים שישאירו אתכם עם הבנה עמוקה, כזו שלא תצטרכו לחפש שוב.

הכוח המשפטי במדים: איך שומרים עליו ישר?

בואו נדבר על עורך דין צבאי. זה לא עורך דין מהרחוב שמטפל בגירושים או נזקי גוף (למרות שלפעמים החיים הצבאיים יכולים להרגיש כאילו הם כוללים את כל זה ויותר). עורך דין צבאי הוא איש מקצוע משפטי שמשרת בצה"ל. הוא חלק ממערך הייעוץ המשפטי או התביעה/סנגוריה הצבאית. התפקיד שלו מגוון בטירוף.

הוא יכול לייעץ למפקדים בכירים על חוקיות פעולות מבצעיות.

הוא יכול ללוות חקירות מצ"ח.

הוא יכול לייצג חיילים בדין משמעתי או פלילי.

הוא יכול לכתוב חוות דעת משפטיות על הכל, מבניית גדר ועד שימוש בכוח.

בקיצור, הוא איש החוק בתוך המערכת הצבאית. והתפקיד הזה מגיע, מטבע הדברים, עם סמכות. סמכות מקצועית, סמכות מעמדית, ולפעמים גם סמכות להשפיע באופן ישיר על חיילים או על החלטות פיקודיות.

מה זה בכלל "עורך דין צבאי"? ולמה הוא צריך "סמכות"?

עורך דין צבאי, כמו כל עורך דין, קיבל רישיון לעסוק בעריכת דין. אבל המגרש שלו הוא הצבא. הוא צריך להכיר לא רק את החוק הישראלי הכללי, אלא גם חוקים צבאיים ספציפיים, פקודות מטכ"ל, אמנות בינלאומיות (בטח כשהצבא פועל באזורים רגישים) והמון פסיקה צבאית ואזרחית רלוונטית.

ולמה סמכות?

כי הוא לא רק "מייעץ".

הוא לפעמים זה שקובע האם יש ראיות מספיקות להגשת כתב אישום חמור.

הוא זה שנותן חוות דעת שמפקד חייב לקחת בחשבון לפני שהוא עושה צעד משמעותי.

הוא זה שמייצג את המערכת או את הפרט בתוכה בבית משפט.

הסמכות הזו היא הכרחית כדי שהוא יוכל למלא את תפקידו ביעילות ולהבטיח שהפעילות הצבאית מתבצעת במסגרת החוק. בלעדיה, הייעוץ שלו היה בגדר המלצה בלבד, והיה הרבה יותר קל להתעלם מהיבטים משפטיים קריטיים.

אבל רגע, איפה שיש סמכות, תמיד עולה השאלה – מה מונע ממנה להתגלגל למקומות לא רצויים? למקומות שבהם היא משמשת לא לטובת המערכת או החוק, אלא מסיבות אחרות? זו נקודת המפתח, ופה נכנסות לתמונה המנגנונים ששומרים על המערכת הזו מפני עצמה.

הסודות של הפיקוח: מי שומר על השומרים?

אם תשאלו את מי שמכיר מבפנים, אחד הדברים שהמערכת המשפטית הצבאית הכי שמה עליהם דגש זה טוהר מידות ומקצועיות בלתי מתפשרת. זה לא רק סלוגן יפה. יש מערך שלם, סמוי מהעין לרוב, שמטרתו להבטיח שהסמכות המשפטית הצבאית מופעלת רק למטרות שלשמן היא נועדה – שמירת החוק, שמירת זכויות, ואכיפה הוגנת.

1. הביקורת מבפנים: העין הפנימית.

עורך דין צבאי הוא לא אי בודד. הוא חלק ממערכת היררכית. כל חוות דעת חשובה, כל החלטה מהותית (למשל, האם להגיש כתב אישום), לרוב עוברת דרך כמה וכמה עיניים. יש מנגנוני בקרה ואישור בתוך הפרקליטות הצבאית עצמה, וגם בתוך בתי הדין הצבאיים (שופטים, נשיאים).

• בקרה היררכית: עורך דין זוטר מקבל הנחיות ומפוקח על ידי מפקדיו הבכירים יותר – ראש ענף, ראש מחלקה, קצין משפטים פיקודי, וכמובן, הפרקליט הצבאי הראשי (הפצ"ר). זה לא רק פיקוד, זו גם בקרה מקצועית.
• פורומים מקצועיים: יש דיונים והתייעצויות על תיקים מורכבים, שם מגוון דעות נשמעות ונבחנות. זה מונע החלטות שרירותיות או מבוססות על דעה אחת בלבד.
• הנחיות פרקליט צבאי ראשי: הפצ"ר מוציא מעת לעת הנחיות מחייבות לכל המערכת, שמבהירות את המדיניות המשפטית בנושאים שונים ומבטיחות אחידות והגינות.

המערכת הפנימית הזו היא קו ההגנה הראשון. היא בנויה על נורמות של דיון פתוח, ביקורת מקצועית הדדית, והקפדה על כללי האתיקה הנוקשים של עורכי הדין (כן, גם במדים). זה קצת כמו ללכת על חבל דק, כי מצד אחד צריך לשמור על עצמאות הדעה המשפטית, ומצד שני לפעול בתוך מסגרת ועם בקרה. האמת? ברוב המקרים, זה עובד לא רע בכלל.

2. המבט מבחוץ: כשבית המשפט מסתכל.

ומה קורה אם כל הבקרות הפנימיות פספסו משהו? או אם מישהו מרגיש שנעשה לו עוול על ידי המערכת הצבאית? כאן נכנסת לתמונה הביקורת השיפוטית החיצונית. והכוונה היא בעיקר, כמובן, לבית המשפט הגבוה לצדק (הבג"ץ).

הבג"ץ משמש כמבקר העל של רשויות המדינה, כולל הצבא והמערכת המשפטית הצבאית. כל החלטה עקרונית של הפצ"ר, כל מדיניות משפטית משמעותית, וגם החלטות פרטניות שנתפסות כבעייתיות – כל אלה יכולים להיות מובאים לבחינת בג"ץ.

בג"ץ לא יהסס לבטל החלטות צבאיות (כולל החלטות משפטיות) אם הוא סבור שהן בלתי חוקיות באופן קיצוני, בלתי סבירות באופן קיצוני, או פוגעות בזכויות יסוד. עצם קיומו של המנגנון הזה מרחף כמו חרב דמוקלס (במובן הטוב!) מעל כל בעל סמכות במערכת, ומאלץ אותו להיות זהיר, מקצועי, ולהקפיד על כללים.

ולא רק בג"ץ. במקרים מסוימים, גם בתי משפט אזרחיים יכולים להיות רלוונטיים, וכן ועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין (כן, עורכי דין צבאיים כפופים גם לה). כל אלה מהווים רשת ביטחון חיצונית, שמבטיחה שהסמכות המשפטית הצבאית מופעלת תחת עיניה הפקוחות של מערכת המשפט האזרחית והציבורית.

3. המצפן האתי: כללי הזהב.

מעבר לחוקים ולמנגנוני הביקורת, יש את עמוד השדרה המקצועי והאישי: כללי האתיקה. לעורכי דין צבאיים יש קוד אתיקה מחייב, שנגזר גם מכללי האתיקה הכלליים של לשכת עורכי הדין, וגם מכללים ייחודיים למערכת הצבאית. הכללים האלה עוסקים בשלל נושאים, כמו:

• עצמאות שיקול הדעת: החובה לפעול אך ורק על פי מיטב שיקול הדעת המשפטי המקצועי, ולא להיות מושפע מלחצים פיקודיים או אחרים שאינם ענייניים.
• נאמנות לחוק ולמערכת: מחויבות עליונה לחוק, ולמערכת הצבאית כמערכת חוקית.
• שמירת סודיות: כמו כל עורך דין, גם עורך דין צבאי מחויב לשמור על סודיות המידע שמגיע אליו.
• הימנעות מניגוד עניינים: הקפדה שלא למצוא את עצמו במצב שבו אינטרסים שונים מתנגשים ומעוורים את שיקול הדעת המקצועי.
• הגינות כלפי כל הצדדים: בין אם מדובר בחייל נאשם, קצין נחקר, או מפקד שמבקש ייעוץ – חובה לנהוג בהגינות ויושרה.

הקוד האתי הזה מוטמע בהכשרת עורכי הדין הצבאיים, מחוזק כל הזמן על ידי המפקדים והמערכת, ומשמש כמצפן פנימי לכל איש מקצוע. במערכת כמו הצבא, שבה הכוח וההיררכיה כל כך דומיננטיים, המצפן האתי הזה קריטי שבעתיים כדי לשמור על הקו הדק שבין הפעלת סמכות לגיטימית לבין גלישה למחוזות בעייתיים.

אז האם עורכי דין צבאיים הם יצורים מושלמים שאינם טועים לעולם? בטח שלא. כמו בכל מקצוע ובכל מערכת, טעויות קורות, ולפעמים גם יש מי שסרח. אבל הנקודה החשובה היא שהמערכת *מודעת* לפוטנציאל הזה, והיא בנתה לאורך שנים מנגנונים מורכבים ורב-שכבתיים כדי למזער את הסיכון ככל האפשר, ולתקן כשדברים בכל זאת משתבשים. זה לא עניין של מזל, זה עניין של מבנה מערכתי מתוכנן היטב.

רגע, ומה קורה אם… ? שאלות בוערות ותשובות כנות.

בואו נדבר תכלס. יש כמה שאלות שתמיד עולות כשמדברים על התפקיד הזה. אז במקום להתעלם, בואו נשים אותן על השולחן, באווירה קלילה, ונענה עליהן בכנות (המערכת מאפשרת את זה, אז למה לא?).

שאלה 1: האם עורך דין צבאי יכול ממש "לפקד" על מפקד צבאי?

תשובה: שאלה מצוינת, ונוגעת בלב המתח. באופן עקרוני, עורך דין צבאי הוא יועץ. הוא לא חלק משרשרת הפיקוד המבצעית הרגילה. אבל… יש "אבל" גדול. כשהייעוץ המשפטי נוגע לחוקיות פעולה, במקרים מסוימים הייעוץ הזה הופך למחייב. למשל, אם עורך הדין קובע שפעולה מסוימת בלתי חוקית בעליל או עומדת בניגוד מובהק לדין הבינלאומי, למפקד אסור לבצע אותה. אז הוא לא "מפקד" עליו במובן הצבאי הקלאסי, אבל הוא בהחלט יכול לומר לו "עד כאן, החוק לא מאפשר את זה". זה כוח עצום, והוא אחד המקומות שהכי דורשים זהירות, מקצועיות ויושרה.

שאלה 2: למי אני פונה אם אני חושב שעורך דין צבאי הפעיל סמכות לא בסדר?

תשובה: טוב שאתם שואלים! יש כמה אפיקים. קודם כל, בתוך המערכת המשפטית הצבאית עצמה – אפשר לפנות למפקדיו של עורך הדין, עד לפצ"ר עצמו. יש גם אפשרות להגיש תלונה למבקר הפנים של המערכת. מעבר למערכת הצבאית, אפשר לפנות לנציב קבילות החיילים, שהוא גוף חיצוני יחסית בתוך משרד הביטחון. ובמקרים חמורים, כמובן, תמיד קיימת הדרך לבג"ץ, שבוחן גם החלטות שנוגעות להתנהלות המערכת המשפטית. המערכת יודעת שהיא לא חסינה מטעויות או התנהלות פסולה, ולכן קיימים אפיקים לביקורת וקבילה.

שאלה 3: האם עורכי דין צבאיים מקבלים הכשרה מיוחדת באתיקה?

תשובה: בהחלט! זה חלק קריטי מההכשרה שלהם, וגם מהרענון השוטף. מעבר ללימודי המשפטים הכלליים ולמבחני הלשכה, הם עוברים הכשרות פנימיות שמדגישות את הייחודיות של השירות הצבאי, את המתחים המובנים בתפקיד (למשל, נאמנות למפקד מול נאמנות לחוק), ואת כללי האתיקה הספציפיים. זה לא "על הדרך", זה מרכיב יסודי שמטרתו לבנות את המצפן הפנימי הזה שדיברנו עליו.

שאלה 4: האם זה נכון שלעורכי דין צבאיים בכירים יש המון כוח והשפעה?

תשובה: כן, זה נכון. ככל שעולים בדרג, ההשפעה גדלה. הם מייעצים למפקדים בכירים מאוד, משתתפים בדיונים אסטרטגיים, ומעצבים מדיניות משפטית. אבל שוב, הכוח הזה מגיע עם אחריות עצומה ועם אותם מנגנוני בקרה וביקורת. זה לא כוח שרירותי. הוא מוגבל על ידי החוק, האתיקה, הפסיקה, והעובדה שהם כפופים גם לבג"ץ ולביקורת ציבורית מסוימת. זה כמו לנהוג ברכב ספורט מהיר – יש המון כוח, אבל חייבים לשמור על חוקי התנועה ולהיות נהג אחראי.

שאלה 5: עד כמה בית המשפט הגבוה לצדק באמת מתערב בהחלטות צבאיות/משפטיות צבאיות?

תשובה: בג"ץ נוקט בגישה של ריסון שיפוטי כשהוא בוחן עניינים צבאיים, במיוחד אלה הנוגעים לביטחון. הוא מבין את המורכבות ואת הצורך לתת למערכת הצבאית מרחב פעולה. א-ב-ל, כשהדברים נוגעים לפגיעה בזכויות אדם, לחריגה בוטה מהחוק, לחוסר סבירות קיצוני או להחלטות שרירותיות שלטוניות – בג"ץ לא יהסס להתערב, ולעיתים גם לבטל החלטות צבאיות משמעותיות. העובדה שהם *יכולים* להתערב היא זו שמהווה את מנגנון הבקרה האפקטיבי ביותר. זה לא קורה כל יום, וזה לא בכל נושא, אבל זה קיים, וזה חשוב.

אז למה כל זה צריך לעניין דווקא אתכם?

אולי אתם חיילים כרגע. אולי הורים לחיילים. אולי אזרחים שפשוט אכפת להם מהמדינה ומהצבא שלה. בכל מקרה, הבנה של איך המערכת המשפטית הצבאית עובדת, ואיך היא שומרת על עצמה ועל טוהר המידות שלה, היא קריטית.

היא בונה אמון.

היא מבטיחה (ככל הניתן) שזכויות אדם בצבא נשמרות.

היא מוודאת שהחלטות משפטיות מתקבלות על בסיס מקצועי ולא שרירותי.

היא מאפשרת למפקדים לפעול בביטחון, בידיעה שיש מי שמסייע להם לנווט במבוך החוק, ומבקר אותם כשצריך.

בסופו של דבר, מערכת משפטית צבאית חזקה, עצמאית ואתית היא עמוד תווך במדינה דמוקרטית. היא מבטיחה שהצבא, שהוא גוף רב עוצמה, פועל בתוך מסגרת החוק, וזה לטובת כולנו.

לא, לא צריך להתייחס לכל עורך דין במדים כאל מלאך. הם בני אדם, הם עושים טעויות, ולפעמים, לצערנו, גם יש כשלים נקודתיים. אבל חשוב להבין שהמערכת הכללית בנויה בצורה שמכירה בפוטנציאל הזה, ושואפת למנוע אותו ולתקן אותו כשהוא קורה. המנגנונים שהצגנו כאן – הבקרה הפנימית, הביקורת השיפוטית החיצונית (היי בג"ץ!) והמחויבות הבלתי מתפשרת לאתיקה מקצועית – הם אלה שמהווים את הפוליסת הביטוח של המערכת, ושל כל מי שבא איתה במגע.

אז בפעם הבאה שאתם שומעים על עורך דין צבאי או על החלטה משפטית צבאית, זכרו את התמונה הרחבה. זכרו את הכוח, אבל גם את האחריות העצומה, ואת המערך השלם שנבנה בדיוק כדי להבטיח שהכוח הזה מופעל תמיד, אבל תמיד, לטובת החוק והמערכת.

להיות עורך דין צבאי זה לא רק ללבוש מדים ולדעת חוקים. זה לשאת על הכתפיים אחריות אדירה, ולפעול כל הזמן תחת זכוכית מגדלת פנימית וחיצונית. זו משימה לא פשוטה בכלל, וההצלחה שלה היא קריטית לחוסן של צה"ל ושל המדינה כולה.