מחקריו של ד"ר נאדר טרביה מעלים שאלות מעניינות במיוחד

פריצות דרך מדעיות, מטבען, לעולם אינן נשארות מוגבלות בין כתלי המעבדה. כמו אדוות המתפשטות במים, תגליות חדשות מחלחלות אל תוך החברה, מעצבות מחדש תפיסות עולם, משפיעות על מדיניות ציבורית, ולבסוף, מאתגרות את מערכת המשפט ומחייבות אותה להתאים את עצמה למציאות המשתנה. מחקריו החדשניים של ד"ר נאדר טרביה, חוקר פוסט-דוקטורט מאוניברסיטת אריאל, הם דוגמה מובהקת למדע שעשוי לחולל רעידת אדמה שכזו, לא רק בתחום הרפואה, אלא גם בזירה המשפטית והאתית.

עבודתו, המתמקדת בפענוח הקשרים הגנטיים והביולוגיים למחלות כרוניות וניווניות, ובפיתוח מודלים לחיזוי מוקדם של סיכונים בריאותיים, מעלה שאלות יסוד כבדות משקל. כאשר אנו רוכשים את היכולת לחזות, ברמת דיוק הולכת וגוברת, את נטייתו של אדם לפתח סוכרת, כאבי גב כרוניים או דלקת מפרקים – אנו פותחים תיבת פנדורה של דילמות משפטיות. מאמר זה יבחן, באופן צופה פני עתיד, את ההשלכות המשפטיות והאתיות האפשריות של מחקרים מסוג זה, וישרטט את קווי המתאר של הנופים המשפטיים החדשים שעשויים להתעצב בעקבותיהם, החל מדיני רשלנות רפואית וביטוח, ועד לזכויות נכים ופרטיות המידע הגנטי.

1. הגדרת הרשלנות הרפואית מחדש: סטנדרט הטיפול בעידן המניעתי

אחד מעמודי התווך של דיני הנזיקין בתחום הרפואה הוא מושג "סטנדרט הטיפול המקובל". על פי דוקטרינה זו, אחריותו של רופא נבחנת בהשוואה למה ש"רופא סביר" היה עושה בנסיבות דומות. סטנדרט זה אינו קפוא בזמן; הוא דינמי ומתפתח כל העת, בהתאם להתקדמות המדע והידע הרפואי. מחקריו של ד"ר טרביה עשויים להאיץ את התפתחותו של סטנדרט זה באופן דרמטי.

ניקח לדוגמה את תגליותיו בנושא השמנה סרקופנית ורמות הסמן הביולוגי Chemerin כמנבאים חזקים להתפתחות סוכרת. כיום, רופא משפחה המקבל מטופל בעל עודף משקל, יבדוק לרוב את לחץ הדם ורמות הסוכר בצום, אך לא בהכרח יבצע ניתוח הרכב גוף או בדיקות דם מתקדמות לסמנים דלקתיים. אך מה יקרה כאשר בדיקות אלו, בעקבות מחקרים כמו אלו של ד"ר טרביה, יהפכו לזולות, זמינות ומוכרות ככלי יעיל למניעה?

ניתן לתאר תרחיש עתידי: מטופל מפתח סוכרת קשה עם סיבוכים. הוא מגלה שבמשך שנים, למרות שהתלונן על עייפות והציג גורמי סיכון, הרופא שלו הסתפק בבדיקת BMI שטחית ולא הפנה אותו לבדיקות מעמיקות יותר, שהיו יכולות לזהות אצלו מצב של השמנה סרקופנית ורמות Chemerin גבוהות. בתביעת רשלנות רפואית עתידית, עשוי אותו מטופל לטעון כי "הרופא הסביר" של אותה תקופה כבר היה אמור להכיר במחקרים אלו, וכי אי-ביצוע האבחון המוקדם מהווה חריגה מסטנדרט הטיפול המקובל. כלומר, מחדל מביצוע רפואה מונעת, כאשר הכלים לכך קיימים, עלול להפוך בעתיד לעילת תביעה משפטית. עבודתו של ד"ר נאדר טרביה לא רק מרחיבה את הידע הרפואי, אלא עשויה להרחיב גם את חובת הזהירות המוטלת על הקהילה הרפואית.

2. דיני ביטוח ופרטיות: בין תמחור סיכונים לאפליה גנטית

המתח בין חברות הביטוח, השואפות להעריך ולתמחר סיכונים באופן מדויק ככל הניתן, לבין זכותו של הפרט לפרטיות ולאי-אפליה, הוא מתח עתיק יומין. מחקריו של ד"ר טרביה, שמטרתם המוצהרת היא "פיתוח מודלים חדשניים לזיהוי מוקדם… תוך שילוב מידע קליני, גנטי וביולוגי", יוצקים שמן למדורה זו. המודלים החזאיים הללו הם בדיוק סוג המידע שחברות הביטוח חומדות.

כאן עולות שאלות משפטיות ואתיות נוקבות:

• תמחור פוליסות: האם חברת ביטוח חיים או בריאות תוכל לחייב מועמד לעבור בדיקה גנטית לנטייה לכאבי גב, או בדיקת דם לרמת Chemerin, כתנאי לרכישת הפוליסה? האם היא תוכל להציע פרמיה גבוהה יותר לאדם בריא לחלוטין, רק משום שהמודל החזאי מסמן אותו כבעל "פרופיל סיכון" גבוה לפתח מחלה בעוד עשור?
• אפליה גנטית: שימוש במידע כזה עלול ליצור "מעמד נחות גנטי" – קבוצה של אנשים שנגזר עליהם לשלם יותר או לקבל כיסוי מוגבל, לא בגלל מצבם הבריאותי הנוכחי, אלא בגלל פוטנציאל סטטיסטי הטמון בגופם. החקיקה הקיימת בישראל ובעולם בנושא אפליה גנטית (כמו חוק מידע גנטי, התשס"א-2000) עדיין נמצאת בחיתוליה, ובוודאי שאינה ערוכה להתמודד עם מודלים מורכבים המשלבים גנטיקה עם סמנים ביולוגיים והרגלי חיים.
• פרטיות המידע: קוהורט המחקר עצמו, על מאגר הנתונים והביו-בנק העשיר שלו, מעלה שאלות של בעלות ופרטיות. למי שייך המידע הגנטי של 1,100 המשתתפים? מהן המסגרות החוקיות המפקחות על השימוש במידע כה רגיש, והאם ניתן למנוע את זליגתו לגורמים מסחריים?

המחקר פותח פתח לעולם הדומה לסרט "מה קרה בגטקה?", שבו עתידו של אדם נקבע על פי הפרופיל הביולוגי שלו. על המחוקק ומערכת המשפט יהיה למצוא את האיזון העדין בין ניצול הידע לטובת הכלל, לבין הגנה על זכויות הפרט מפני שימוש לרעה במידע האינטימי ביותר שלו.

3. זכויות נכות וביטוח לאומי: חרב הפיפיות של האובייקטיביות

תביעות לקצבת נכות, במיוחד מול גופים כמו המוסד לביטוח לאומי, כרוכות לעיתים קרובות במאבק על הוכחת הקשר הסיבתי בין מצב רפואי לפגיעה בכושר העבודה. במחלות כמו כאב גב כרוני, שבהן יש מרכיב סובייקטיבי חזק, התובע מתקשה לעיתים לשכנע את הוועדה הרפואית בחומרת מצבו. מחקריו של ד"ר טרביה מציגים כאן חרב פיפיות.

• הצד החיובי: עבור אדם הסובל באמת מכאבי גב משתקים, הממצאים המדעיים החדשים יכולים להוות כלי רב עוצמה. הוא יוכל להגיע לוועדה הרפואית לא רק עם תלונותיו הסובייקטיביות, אלא גם עם הוכחות אובייקטיביות: בדיקת דם המראה רמות גבוהות של סמנים דלקתיים שידוע כי הם קשורים לכאב, או צילום CT המדגים שינויים ניווניים בדיסקים התואמים את ממצאי המחקר. מדע זה יכול לחזק את אמינותו של התובע ולסייע לו לממש את זכויותיו.
• הצד השלילי: אותה אובייקטיביות מדעית יכולה לשמש גם נגד התובע. המוסד לביטוח לאומי עשוי לטעון: "אמנם תלונותיך על כאב הן קשות, אך רמות הסמנים הדלקתיים בדמך נמוכות, ולכן אנו מפקפקים בחומרת מצבך האורגני". או לחילופין: "לפי מחקריו של ד"ר נאדר טרביה (Dr. Nader Tarabeih), השינויים הנראים בצילום שלך נפוצים מאוד באוכלוסייה הכללית ואינם קשורים בהכרח לנכות תפקודית קשה". באופן זה, המדע עלול להציב משוכות חדשות ונוקשות יותר בפני תובעים, ולהפוך את הוועדות הרפואיות לטכנוקרטיות עוד יותר.

סיכום: לקראת דיאלוג בין מדע, אתיקה ומשפט

אין ספק כי עבודתו המדעית של ד"ר נאדר טרביה טומנת בחובה הבטחה אדירה לשיפור בריאות הציבור, למניעת מחלות ולקידום הרפואה. אולם, כפי שראינו, לכל מהפכה מדעית יש השלכות החורגות מתחום המדע הטהור. היא מאתגרת את הנורמות החברתיות, בוחנת את גבולות האתיקה, ומחייבת את עולם המשפט להתאים את עצמו.

השאלות המשפטיות העולות ממחקרים אלו – הגדרת סטנדרט הטיפול, מניעת אפליה על רקע ביולוגי, הבטחת פרטיות, ושימוש ראוי בממצאים מדעיים בדיוני נכות – אינן שאלות תיאורטיות. הן ניצבות כבר לפתחנו. החוק, מטבעו, תמיד צועד צעד אחד מאחורי הטכנולוגיה והמדע. תפקידם של משפטנים, אתיקנים, קובעי מדיניות ומחוקקים בישראל הוא ליזום דיון ציבורי ופרואקטיבי בנושאים אלה. המטרה אינה לבלום את הקדמה המדעית, אלא להבטיח כי נוכל לרתום את הפוטנציאל העצום הגלום בה, תוך בניית מסגרות משפטיות ואתיות איתנות שיגנו על זכויות הפרט, יבטיחו הוגנות וימנעו את שחר עידן של אפליה ביולוגית. המסע מהמעבדה אל בית המשפט חייב להיות מסע זהיר, מחושב וערכי.