בטח גם לכם יש קולגה כזה.
אחד שאוהב לפזר מילים.
לפעמים זה סתם סיפורים מצחיקים על סוף השבוע.
לפעמים זה קצת רכילות משרדית תמימה, נו.
ולפעמים?
לפעמים המילים האלה פשוט… כואבות.
ואפילו הורסות.
קריירות, שמועות, אווירה מורעלת – זה לא נעים לאף אחד.
אבל האם ידעתם שה"קשקוש" הזה יכול לעלות למי שאמר אותו עשרות ואפילו מאות אלפי שקלים? וזה עוד לפני שהוכחתם שנגרם לכם נזק!
כן כן, מה שקורה במשרד, ממש לא תמיד נשאר במשרד. לפחות לא אם המילים חוצות את הגבול ההוא, הדק.
אז אם אתם עובדים, מעסיקים, מנהלים או סתם יצורים חברתיים שנתקלים בבני אדם אחרים (וגם מדברים איתם, מה לעשות) – המאמר הזה הוא בדיוק בשבילכם.
בואו נצלול לעולם המסקרן (והמסוכן לפעמים) של לשון הרע במקום העבודה. נגלה מה ההבדל בין רכילות לגיטימית לתביעה בדרך, כמה באמת שווה מילה רעה, ואיך לעזאזל נמנעים מכל הבלגן הזה. מבטיחים שתרצו להישאר עד המילה האחרונה. יש שם כמה מספרים שידהימו אתכם.
מה זו לעזאזל "לשון הרע" במשרד? ההגדרה שאתם חייבים להכיר (אבל לא כזו מסובכת)
בואו ננפץ את המיתוסים מיד.
לא כל משפט שאומרים עליכם במשרד ואתם לא אוהבים, נחשב ללשון הרע.
החוק בישראל, חוק איסור לשון הרע, די ברור (יחסית לעולם המשפט, כן?).
לשון הרע זה פרסום של דבר שעלול:
- להשפיל אדם או לבזות אותו בעיני הבריות.
- לעשות אדם מטרה לשנאה, בוז או לעג מצד הבריות.
- לפגוע במשרתו, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו.
- לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו.
ה"פרסום"? זה כל דבר שהגיע לאדם אחד או יותר זולת הנפגע עצמו. כלומר, ברגע שהקולגה סיפר למישהו אחר עליכם (ואפילו רק לאחד!), והסיפור הזה עונה לאחת ההגדרות למעלה – יש פוטנציאל ללשון הרע.
אז האם כל קשקוש נחשב? המדריך לזיהוי המוקש המילולי
כמובן שלא.
הנה כמה דברים שלא ייחשבו בדרך כלל ללשון הרע, למרות שהם אולי מבאסים:
- הבעת דעה גרידא: "אני חושב שדודי לא עשה עבודה טובה על הדוח הזה". זו דעה. כל עוד היא לא מציגה עובדה כוזבת ("דודי גנב נתונים!"), סביר להניח שזה לא לשון הרע.
- ביקורת עניינית על עבודה: "אני לא מרוצה מהתוצאות שהצוות השיג ברבעון הזה". זו ביקורת על ביצועים מקצועיים, לא בהכרח פגיעה אישית או עובדתית שקרית.
- קנטור או עלבון רגעי: "איזה אידיוט אני שהכנתי קפה כזה גרוע היום". אמירה עצמית או אפילו אמירה פוגענית רגעית שלא נאמרת כעובדה ולא מופצת, פחות סביר שתגיע לבית משפט. (אבל עדיין, לא נעים).
הגבול עובר בין הבעת דעה או ביקורת לגיטימית, לבין הצגת עובדה שקרית או אמירה שקרית כאילו היא עובדה, שיש לה פוטנציאל לפגוע בשם הטוב של האדם, במעמדו המקצועי או החברתי.
חשוב לזכור: האמת היא הגנה משפטית! אם הפרסום הוא אמת ויש בו עניין ציבורי (במקום העבודה, עניין ציבורי יכול להיות משהו שנוגע להתנהלות המקצועית או לסביבת העבודה עצמה), זו הגנה טובה.
אבל אל תסמכו על זה. כי גם אם האמת איתכם, לפעמים הדרך להוכיח אותה יקרה ומתישה.
למה המשרד הוא זירת פשע ייחודית לרכילות? 3 סיבות מרכזיות
הסביבה המשרדית היא קרקע פורייה במיוחד לצמיחת (ולאחר מכן, להתפשטות מהירה) של לשון הרע.
למה?
יחסי מרות ולחץ חברתי: המלכוד הפסיכולוגי
במשרד יש היררכיה.
יש מנהלים ויש כפיפים. יש ותיקים וחדשים.
לפעמים, אמירה של מנהל על עובד יכולה לקבל משקל יתר רק בגלל שהוא אמר אותה. גם אם היא לא מדויקת או אפילו סתם זדונית.
עובדים אחרים עלולים להאמין או לפחד לא להאמין.
וגם בתוך הצוות, לחץ חברתי יכול לגרום לאנשים "להצטרף לחגיגה" ולחזור על שמועות, רק כדי להרגיש חלק מהקבוצה או לא לצאת ה"חנונים" שלא מעודכנים.
זה יוצר דינמיקה שבה מילים יכולות בקלות להפוך לכלי ניגוח, לפגוע במוניטין של אדם, ואפילו להשפיע על עתידו המקצועי בחברה. פחד וקונפורמיזם הם דלק מצוין לשמועות רעות.
קהל שבוי והפצה מהירה: ויראליות לפני שוויקיראלי היה קיים
במשרד, כולם תקועים יחד.
במטבחון, במסדרון, בישיבות, ליד מכונת הקפה.
אין לאנשים ברירה אלא לפגוש אלה את אלה.
והחדשות (הטובות, ובעיקר הרעות) עוברות מפה לאוזן במהירות מדהימה.
שמועה על עובד מסוים יכולה להתחיל בפינה אחת של המשרד, ובתוך שעה כבר כולם "מעודכנים".
ההפצה הזו, לקהל גדול (יחסית) ושבוי, מגדילה משמעותית את הנזק הפוטנציאלי, וזה פקטור שבית המשפט בהחלט לוקח בחשבון כשבאים לקבוע פיצוי.
ככל שיותר אנשים שמעו את לשון הרע, כך הנזק גדול יותר, וכך הפיצוי עשוי להיות גבוה יותר.
הקשר בין הרכילות לפרנסה: כי זה כואב בכיס (ובנשמה)
במשרד, המוניטין שלך קשור ישירות ליכולת ההשתכרות שלך, לסיכוי להתקדם, וליציבות התעסוקתית שלך.
אם שמועה רעה פוגעת בתדמית המקצועית שלך ("הוא גנב רעיונות", "היא לא מקצועית", "הוא התנהג בצורה לא הולמת"), זה יכול לעצור קידום, למנוע העלאת שכר, או אפילו להוביל לפיטורים.
במקרה כזה, לשון הרע לא רק פוגעת רגשית, היא פוגעת ישירות בכיס ובפרנסה.
וזה, חברים, נזק ממשי שניתן לכמת אותו. או לפחות לנסות לכמת אותו בבית המשפט.
התרופה המרה: כמה פיצוי אפשר לקבל על לשון הרע במשרד? המספרים נחשפים!
אוקיי, הגענו לחלק המעניין באמת. כמה כסף מקבלים אם היו רעים אליכם?
חוק איסור לשון הרע נותן שתי אופציות עיקריות לקבלת פיצוי:
פיצויים ללא הוכחת נזק: הקסם של החוק (שמקל עליכם!)
זה הסעיף הכי חזק בחוק לעובדים (או כל נפגע לשון הרע). אתם לא חייבים להוכיח שום נזק כדי לקבל כסף!
כן, קראתם נכון. אם הצלחתם להוכיח שהיה פרסום שהוא לשון הרע, החוק מאפשר לבית המשפט לפסוק לכם פיצויים סטטוטוריים (לפי החוק), גם אם לא הוכחתם שאיבדתם שקל אחד או ששקלתם להתפטר מרוב עוגמת נפש.
נכון לשנת 2024 (ובדרך כלל הסכום מתעדכן מעט), ניתן לפסוק פיצוי ללא הוכחת נזק עד סך של כ- 50,000 ש"ח לכל פרסום.
ואם הוכחתם שהפרסום נעשה בכוונה לפגוע? הסכום מכפיל את עצמו ויכול להגיע לכ- 100,000 ש"ח לכל פרסום!
זה אומר שאם מישהו פרסם עליכם לשון הרע בכוונה לפגוע, גם אם אף אחד לא ממש האמין לו ואתם לגמרי בסדר בעבודה, עדיין תוכלו לקבל עשרות או מאות אלפי שקלים כפיצוי.
הפיתוי לתבוע, במצב כזה, ברור לגמרי.
פיצויים עם הוכחת נזק: כשהכאב מתומחר (ויכול להיות יקר!)
אם אתם כן יכולים להוכיח שנגרם לכם נזק ממשי כתוצאה מלשון הרע, אז אין תקרה לסכום הפיצוי.
מה נחשב נזק שניתן להוכיח?
- נזק כלכלי ישיר: איבדתם קידום או העלאת שכר שהייתה בדרך? פוטרתם בעקבות השמועה? ייתכן שתוכלו לתבוע פיצוי על אובדן ההכנסה הזה (לעיתים גם עתידי).
- נזק נפשי/פסיכולוגי: אם השמועות גרמו לכם למצוקה נפשית משמעותית שדורשת טיפול או יש עליה חוות דעת מקצועית (של פסיכולוג/פסיכיאטר), זה בהחלט סוג של נזק שניתן לתבוע עליו.
- פגיעה במוניטין: קשה יותר לכמת בכסף, אבל בהחלט נלקח בחשבון.
במקרים כאלה, הסכומים יכולים להיות גבוהים הרבה יותר מהפיצויים הסטטוטוריים, ולהגיע למאות אלפי שקלים, ואפילו מיליונים, תלוי בחומרת הנזק שהוכח.
האתגר פה הוא כמובן להוכיח את הקשר הסיבתי בין הפרסום לנזק.
מה משפיע על גובה הפיצוי? הפקטורים ששופטים מסתכלים עליהם
גם במסלול של פיצוי ללא הוכחת נזק, וגם במסלול של הוכחת נזק, יש כמה גורמים שישפיעו על כמה כסף תקבלו בסוף (או כמה תשלמו, אם אתם בצד הנתבע):
- חומרת הפרסום: עד כמה הדברים שנאמרו היו קשים ופוגעניים? האם יוחסו לכם מעשים פליליים או לא מוסריים?
- היקף הפרסום: כמה אנשים שמעו את הדברים? האם זה נאמר רק לקולגה אחד או נשלח באימייל לכל החברה? (אימייל זה אסון!)
- מעמד הצדדים: מי אמר את הדברים? מנהל? עובד זוטר? למי זה נאמר? למנהלים? ללקוחות?
- כוונה לפגוע: האם הוכח שהמפרסם ידע שהדברים שקריים ופרסם אותם בכוונה לגרום נזק? (מכפיל את הפיצוי ללא הוכחת נזק).
- התנהגות הנתבע: האם המפרסם התנצל? חזר בו מהדברים? או שהוא עמד על שלו והמשיך לפרסם או להתעקש שזה נכון? חוסר התנצלות יכול להגדיל את הפיצוי.
- התנהגות התובע: האם הנפגע ניסה להקטין את הנזק? האם תגובתו הייתה סבירה?
- עבר פסיקתי: שופטים מסתכלים על תיקים דומים שהיו בעבר כדי לקבוע סכום הולם.
כמו שאתם רואים, זה לא מדע מדויק, אבל יש קווים מנחים. והמספרים, גם כשהנזק לא מוכח, יכולים להיות משמעותיים מאוד.
איך להימנע מצרות? 7 טיפים זהב לניקיון דיבור במשרד (שלא יעלו לכם ביוקר!)
אחרי שראינו כמה יקרות יכולות להיות מילים לא נכונות, בואו נדבר פרקטיקה.
איך שומרים על פה נקי (משפטית) במקום העבודה?
- עצרו וחישבו לפני שמדברים: רגע לפני שאתם מעבירים את השמועה הלוהטת ששמעתם, שאלו את עצמכם: האם אני בטוח שזה נכון? האם זה קשור לעבודה? האם יש לי אישור לשתף את המידע הזה? האם זה עלול לפגוע במישהו? אם התשובות בעייתיות, פשוט שִׁיתְקוּ.
- היצמדו לעובדות בדוקות: אם אתם חייבים להתייחס למצב, דברו רק על עובדות שאתם יודעים בוודאות מניסיונכם האישי והמקצועי. הימנעו מהשערות, פרשנויות אישיות, או "שמעתי ש…".
- אפילו בצחוק? לא תמיד כדאי: אמירות שחלק מפרש כהומור, אחרים יכולים לפרש כעלבון או כפרסום לשון הרע. בפרט אם מדובר על נושאים רגישים. היזהרו בהומור ציני או "על חשבון" אנשים אחרים, במיוחד בפני קהל.
- זהירות עם וואטסאפ ואימייל: זוכרים שהפרסום הוא כשהמידע מגיע לאדם אחד או יותר? וואטסאפ קבוצתי, אימייל לצוות, או אפילו סלאק – אלה פלטפורמות פרסום פוטנציאליות מיידיות. ומה שכתוב, נשאר כתוב. לעד.
- מדיניות החברה: הכירו את הכללים: לחברות רבות יש קוד אתי או מדיניות התנהגות בנוגע לתקשורת פנימית וחיצונית. הכירו את הכללים הללו והקפידו עליהם. לפעמים הם מחמירים יותר מהחוק עצמו.
- תמיד תהיו מקצועיים: גם כשיש קונפליקט, שמרו על שיח מקצועי ומכבד. הימנעו מהתקפות אישיות. אם יש לכם ביקורת על עבודה של קולגה, אמרו אותה באופן ישיר (אם אתם מנהלים או רלוונטי לתפקידכם) או לממונים עליכם, תוך התייחסות עניינית לביצועים ולא לתכונות אופי או שמועות.
- אם טעיתם, תקנו את זה: אם אמרתם משהו ואתם מבינים שזו הייתה טעות שעלולה לפגוע, שקלו להתנצל בפני האדם ולהבהיר את הדברים מול מי ששמע. התנצלות בזמן אמת יכולה להקטין משמעותית את הנזק ואת הסיכוי לתביעה (וגם את גובה הפיצוי, אם בכל זאת מגיעים לשם).
נפלתם קורבן לרכילות משרדית? מה עושים עכשיו? 5 צעדים ראשונים
אוקיי, אתם בצד השני של המתרס. שמעתם שמועה נוראית עליכם במשרד, והיא לגמרי לא נכונה ופוגעת.
מה עושים במקרה כזה?
- אספו ראיות: זה הצעד הכי חשוב. מי אמר מה, למי, מתי ואיפה. האם יש עדים? האם זה נכתב באימייל או הודעה? צלמו מסך, הקליטו (בזהירות ורק אם מותר בחוק ובתקנון החברה!), רשמו תאריכים ושמות. ככל שתאספו יותר מידע קונקרטי, כך יהיה קל יותר להוכיח את המקרה.
- תיעוד הנזק: אם השמועה גורמת לכם נזק, תעדו אותו. האם איבדתם הזדמנות מקצועית? האם אתם סובלים ממצוקה נפשית? רשמו יומן אירועים, פנו לטיפול במידת הצורך, שמרו כל מסמך רלוונטי.
- פנייה ראשונית לגורמים רלוונטיים (בזהירות!): לפעמים, פנייה למשאבי אנוש או למנהל (אם הוא לא המפרסם עצמו) יכולה לעזור לטפל בבעיה בתוך הארגון. אבל היו זהירים. לפעמים עדיף קודם להתייעץ עם עורך דין.
- התייעצו עם עורך דין: זה קריטי. עורך דין שמתמחה בתחום (דיני עבודה, לשון הרע) יוכל להעריך את הסיכויים שלכם, להסביר לכם את האפשרויות, ולסייע באיסוף ראיות וניהול המקרה מול המעסיק או המפרסם.
- שקלו מכתב דרישה: לרוב, השלב הבא אחרי איסוף הראיות והתייעצות הוא שליחת מכתב התראה/דרישה למפרסם (או לחברה, תלוי במקרה). המכתב, שמנוסח על ידי עורך דין, מציג את הטענות המשפטיות, דורש את הפסקת הפרסום, התנצלות ופיצוי. לעיתים קרובות, מכתב כזה פותר את הבעיה מחוץ לכותלי בית המשפט.
רק אם כל הצעדים הללו לא הועילו, הצעד הבא הוא הגשת תביעה משפטית.
שאלות ששורפות בכיס (או בנשמה) – אתם שאלתם, אנחנו עונים!
הנה כמה שאלות נפוצות שעולות בתחום הזה, והתשובות עליהן (בקצרה, כמובן):
שאלה: האם לשון הרע שנאמרה רק לאדם אחד נחשבת ל"פרסום"?
תשובה: כן! לפי החוק, מספיק שהדברים נאמרו לאדם אחד או יותר (שאינו הנפגע עצמו) כדי שייחשב הדבר לפרסום.
שאלה: מה אם נאמר עליי משהו רע בוואטסאפ קבוצתי של המשרד?
תשובה: זה לרוב נחשב לפרסום (לקהל של חברי הקבוצה) ויכול להיות עילה לתביעה, במיוחד אם ההודעה עונה על אחת מהגדרות לשון הרע ומועברת הלאה בקבוצה.
שאלה: האם המעסיק יכול להיות אחראי ללשון הרע של עובד אחר?
תשובה: כן, לעיתים. אם המעסיק ידע על לשון הרע והתעלם ממנה, או אם הוא עצמו היה מעורב בפרסום (למשל, מנהל שפרסם), או אם הוא לא עשה די כדי למנוע הישנות המקרים למרות שידע עליהם, ייתכן שתיקום עילת תביעה גם נגד המעסיק (בנוסף או במקום העובד).
שאלה: נאמר עליי משהו לא נכון, אבל המעסיק אומר שזו הייתה "הבעת דעה" וזה לגיטימי. הוא צודק?
תשובה: תלוי. אם זו באמת הייתה הבעת דעה על עניין מקצועי או התנהגות רלוונטית לעבודה, ייתכן שכן. אבל אם זו הוצגה כעובדה ("היא מרמה בדוחות") או שהייתה חלק ממסע הכפשה מכוון, ייתכן שזה יעלה כדי לשון הרע. חשוב לבדוק את הנסיבות הספציפיות ואולי להתייעץ משפטית.
שאלה: אם אדם אומר לי משהו פוגעני בפנים, רק לי. זה לשון הרע?
תשובה: לא. לשון הרע דורשת פרסום, כלומר שהדברים יגיעו לאדם נוסף (או יותר) מלבד הנפגע עצמו.
שאלה: האם אפשר לדרוש מהמפרסם להתנצל בפומבי?
תשובה: כן. במסגרת מכתב הדרישה או התביעה, ניתן לדרוש התנצלות והבהרה שהדברים שנאמרו אינם נכונים. התנצלות כנה יכולה להשפיע על גובה הפיצוי.
שאלה: יש חשיבות לכמה זמן עבר מאז הפרסום?
תשובה: כן. תקופת ההתיישנות לתביעת לשון הרע היא לרוב 7 שנים מיום הפרסום. עם זאת, ככל שתגיבו מהר יותר (איסוף ראיות, פנייה לעו"ד), כך המקרה שלכם יהיה חזק יותר.
אז מה למדנו? סוג של סיכום.
מקום העבודה הוא מיקרוקוסמוס מורכב.
אנשים מדברים, מתקשרים, ויחסים נרקמים (ולעיתים נהרסים).
למילים יש כוח עצום.
כוח לבנות, כוח להרוס.
וכשכוח ההרס הזה עובר את הגבול המשפטי, הוא יכול לעלות ביוקר.
החוק מגן על השם הטוב שלכם.
הוא נותן לכם כלים לדרוש פיצוי, גם אם קשה לכם להוכיח נזק כלכלי ישיר.
ומצד שני, הוא מטיל אחריות כבדה על כל מילה שאתם מפרסמים.
המספרים שראינו – עשרות ואפילו מאות אלפי שקלים – הם תזכורת כואבת לכך.
ההבנה של הכללים הבסיסיים האלה היא הכוח שלכם.
כוח שיכול לעזור לכם להימנע מטעויות יקרות.
וכוח שיכול לעזור לכם להגן על עצמכם כשמישהו אחר עושה אותן על חשבונכם.
אז בפעם הבאה שאתם פותחים את הפה במשרד, או מקלידים בוואטסאפ,
חישבו רגע.
האם המילה הזו שווה את המחיר?
לרוב, שקט נפשי וכיס מלא שווים הרבה יותר.
היו חכמים. היו זהירים. ושמרו על השם הטוב שלכם ושל אחרים.
זה משתלם.
0 Comments