הגשת תלונה במשטרה על לשון הרע – מה חייבים לדעת

אנחנו חיים בעידן שבו כל מילה, ציוץ או סטורי עלולים להפוך לחרב פיפיות. פתאום, בלי הודעה מוקדמת, אתם מוצאים את עצמכם קורבנות של לשון הרע – הכבוד נפגע, השם הטוב מוכתם, והדם רותח. המחשבה הראשונה שעולה לראש היא לרוץ למשטרה, להגיש תלונה, ולשים סוף לסאגה. אבל רגע! לפני שאתם מסתערים על תחנת המשטרה הקרובה, מצוידים בכעס צודק וברצון לנקמה, בואו נעצור לרגע ונבין דבר אחד פשוט: העולם המשפטי, ובמיוחד זה העוסק בלשון הרע, הוא מבוך מורכב. הוא לא תמיד מתיישר עם תחושות הבטן שלנו, ולא כל עלבון, חמור ככל שיהיה, הופך אוטומטית לעניין פלילי. המאמר הזה נועד להיות מפת הדרכים שלכם. הוא יספר לכם, בכנות ובלי מסכות, מתי הגשת תלונה במשטרה היא צעד נבון, מתי היא עלולה להיות בזבוז זמן יקר, ובעיקר – איך לוודא שאתם משחקים נכון את המשחק. אז בואו נצלול פנימה, כי הידע שתצברו כאן יכול לחסוך לכם הרבה כאבי ראש, אכזבות, ואולי אפילו – כסף.

תחסוך עלי! כשאמת היא רק ההתחלה: 7 דברים שחייבים לדעת לפני שמגישים תלונת לשון הרע במשטרה

הפואנטה הראשונה: לשון הרע – אזרחי מול פלילי, ואיפה בדיוק ההבדל?

כשמדברים על לשון הרע, הנטייה הטבעית היא לחשוב ישר על בית משפט, פיצויים, ושופט שפוסק צדק. ובצדק! ברוב המכריע של המקרים, לשון הרע הוא עניין אזרחי מובהק. זה אומר שמי שפרסם עליכם משהו פוגעני, לאו דווקא יישב בכלא, אלא יצטרך לשלם לכם כסף. הרבה כסף, במקרים מסוימים. החוק, ובמקרה הזה חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965, מתייחס בעיקר למנגנון פיצוי ושיקום השם.

אבל רגע, למה המשטרה בכלל נכנסת לתמונה? ובכן, ישנם מקרים חריגים שבהם לשון הרע חורג מגבולות הסכסוך האזרחי ונכנס לתחום הפלילי. זה לא קורה בכל יום, וזו בדיוק הנקודה שבה רוב האנשים נוטים להתבלבל. המשטרה, כידוע לכולנו, עוסקת בעבירות פליליות. היא לא בית משפט אזרחי, וגם לא גובה חובות או מתווכת בסכסוכי שכנים.

אז מתי בדיוק אותו "לכלוך" מילולי הופך לפלילי? בעיקר כשהוא כרוך בכוונת זדון מובהקת, או כשהוא עובר את הגבול אל מעבר לפגיעה בשם הטוב, ומתקרב, למשל, להסתה, גזענות, או איומים של ממש. בדרך כלל, לשם כך נצטרך לצלול לתוך חוק העונשין, תשל"ז-1977, שמכיל סעיפים רלוונטיים לעבירות חמורות יותר שיכולות לכלול בתוכן לשון הרע. למשל, סעיף 21 לחוק איסור לשון הרע עצמו מאפשר הגשת קובלנה פלילית פרטית במקרים מסוימים, אך לא תלונה למשטרה.

שאלה שחשוב לשאול: האם כל עלבון או ביקורת שלילית נחשבים ללשון הרע פלילי?
תשובה חותכת: בשום אופן לא! לשון הרע פלילי הוא מקרים קיצוניים שבהם יש כוונה ברורה לפגוע וליצור השלכות חמורות, או כשהפרסום הוא חמור במיוחד. בדרך כלל, אם מדובר בביקורת (גם אם נוקבת) או בעלבון חד-פעמי, זה יישאר בתחום האזרחי.

הפואנטה השנייה: למה המשטרה פחות מתלהבת מתלונות לשון הרע?

בואו נהיה כנים. משטרת ישראל, על כל כבודה, עמוסה לעייפה. יש להם תיקים של שוד, רצח, סמים, אלימות, ועוד מגוון עבירות קשות וחמורות באמת. כשאתם מגיעים עם תלונה על מישהו ש"הלשין" עליכם בקבוצת וואטסאפ או פרסם פוסט פוגעני בפייסבוק, אתם עשויים לגלות שהקשב שהיא מקבל נמוך יחסית. לא כי התלונה שלכם לא חשובה לכם, אלא כי בסדר העדיפויות הכללי, לרוב מדובר בעבירה שנחשבת פחות חמורה מבחינה פלילית טהורה.

מעבר לכך, הוכחת יסודות עבירת לשון הרע הפלילית היא אתגר לא פשוט. המשטרה צריכה להוכיח מעבר לספק סביר שהייתה כוונת זדון לפגוע, או שהמעשה עבר רף חומרה מסוים. זה שונה בתכלית מהליך אזרחי, שבו רף ההוכחה קל יותר. לכן, פעמים רבות תלונות כאלה נסגרות, או שהמשטרה ממליצה לפנות להליך אזרחי. וזה, יקירי, לא אומר שהתלונה שלכם "לא נכונה" – זה פשוט אומר שהיא כנראה לא בתיקייה הנכונה מבחינה פלילית.

שאלה סקרנית: האם יש הבדל בין לשון הרע שפורסמה בפומבי לזו שנאמרה בשיחה פרטית?
תשובה: חד משמעית כן! לשון הרע, בהגדרתה, דורשת "פרסום". כלומר, הדברים נאמרו או נכתבו ליותר מאדם אחד. אם זה נאמר לכם בארבע עיניים, זה אולי פוגע, אבל לרוב לא מהווה עילת תביעה (אזרחית או פלילית) בלשון הרע, אלא אם כן זה חלק מדפוס הטרדה או איומים.

הפואנטה השלישית: מתי בכל זאת כן לרוץ למשטרה? 3 תרחישים ששוברים את הכלים

אוקיי, אז הבנו שהמסלול למשטרה הוא פחות המסלול המהיר והמובן מאליו. אבל יש מקרים, וחייבים לציין אותם, שבהם אין לכם פשוט ברירה אחרת. מקרים שבהם לשון הרע חוצה כל קו אדום והופך למסוכן באמת. הנה כמה דוגמאות בולטות:

• הסתה לאלימות או גזענות: אם הפרסום של לשון הרע אינו רק פוגעני, אלא מסית ישירות לפגוע בכם, במשפחתכם, או בקבוצה כלשהי, מדובר בעבירה פלילית חמורה. המשטרה חייבת להתערב כאן, ולא מדובר רק בלשון הרע, אלא בעבירה חמורה הרבה יותר.
• איומים מפורשים: אם בצד לשון הרע, ישנם גם איומים מפורשים לפגוע בכם פיזית, ברכושכם, או בבני משפחתכם, זה כבר ממש לא "רק" לשון הרע. זה איום, וזו עבירה פלילית מובהקת.
• חשיפת פרטים אישיים רגישים (דוקסינג) בשילוב כוונה לפגוע: במקרים מסוימים, חשיפת פרטים אישיים ורגישים (כמו כתובת מגורים, מספר טלפון, מקום עבודה) שאינם נועדו לביקורת לגיטימית, אלא להטרדה, איומים או פגיעה מכוונת, יכולה להיחשב כחלק מעבירה פלילית רחבה יותר. במיוחד אם הפרטים הללו מובילים למעשים עברייניים או הטרדות חוזרות ונשנות.

במקרים כאלה, המשטרה היא הכתובת הנכונה, ואף הכרחית. אל תהססו ואל תחכו. כשהחיים שלכם או ביטחונכם בסכנה, או כשמדובר באלימות של ממש, אין מקום להתלבטויות.

שאלת הבהרה: מה לגבי ביוש (שיימינג) ברשתות החברתיות? זה פלילי?
תשובה: לרוב, ביוש הוא עניין אזרחי. גם אם מדובר בפרסום מכפיש ומביך, הוא לא הופך אוטומטית לפלילי, אלא אם הוא חורג לגבולות המסוכנים שתוארו לעיל (הסתה, איומים, חשיפת פרטים מסוכנת). אבל היי, זה לא אומר שאין מה לעשות. תביעת לשון הרע אזרחית על ביוש יכולה להיות יעילה מאוד, ולעתים קרובות גם עדיפה.

הפואנטה הרביעית: הכינו שיעורי בית – איך להגיע מוכנים לתחנה?

אם בכל זאת החלטתם שהמקרה שלכם הוא אחד מהמקרים החריגים והפליליים, ואתם בדרככם לתחנה, אל תגיעו בידיים ריקות. משטרה, בניגוד לסרטים, אוהבת ראיות קונקרטיות, לא דרמות. ככל שתגיעו מוכנים יותר, כך תגדילו את הסיכוי שתלונתכם תטופל ברצינות רבה יותר. מה להביא?

• מסמכים והוכחות: כל צילום מסך, הקלטה, תכתובת, הודעה, פוסט, או כל תיעוד אחר של הפרסום הפוגעני. עדיף עם תאריכים ושעות מדויקות. אל תמחקו כלום!
• עדויות: אם יש לכם עדים שראו או שמעו את הפרסום, או שחוו בעקבותיו פגיעה מכם או מהצד השני, ציינו את שמם ופרטי יצירת קשר.
• תיאור אירועים כרונולוגי: כתבו לעצמכם, מראש, את השתלשלות האירועים המדויקת: מתי, איפה, מי, מה, ולמה לדעתכם זה פלילי. זה יעזור לכם להיות ברורים וענייניים מול החוקר.
• נזקים: האם נגרמו לכם נזקים ממשיים כתוצאה מהפרסום? למשל, איבדתם עבודה? פוטרתם? נמנע מכם קידום? אם כן, תיעוד לכך הוא קריטי.

זכרו, המטרה היא להציג תמונה ברורה, חד-משמעית ומוכחת ככל הניתן. אל תצפו שהחוקר "יחבר את הנקודות" בעצמו. עזרו לו לעשות זאת.

שאלה פרקטית: האם צילומי מסך בוואטסאפ או פייסבוק מספיקים כראיה?
תשובה חיובית אך מסויגת: בהחלט! צילומי מסך הם ראיה קבילה ואף חיונית בעידן הדיגיטלי. עם זאת, חשוב לוודא שהצילום ברור, כולל תאריך ושעה, ומוכיח באופן חד-משמעי את זהות המפרסם ואת תוכן הפרסום. עורך דין יכול לסייע לכם לאסוף ראיות דיגיטליות באופן שיחזיק בבית המשפט.

הפואנטה החמישית: מה קורה אחרי שהגשתם תלונה? (רמז: זה לא נגמר שם)

אז הגשתם את התלונה, מסרתם עדות, ועכשיו אתם בטח חושבים שהצדק בדרך. ובכן, לפעמים כן, ולפעמים… פחות. לאחר הגשת התלונה, המשטרה פותחת בחקירה, אם היא מוצאת עניין פלילי. היא תגבה עדויות, תאסוף ראיות, ואולי אפילו תזמן את הצד השני לחקירה. אבל כאן מגיע הקאץ':

סגירת תיק: במקרים רבים, תלונות לשון הרע (במיוחד אם הן גבוליות) נסגרות. הסיבות לכך יכולות להיות "חוסר ראיות", "היעדר עניין לציבור", או "נסיבות העניין אינן מצדיקות חקירה פלילית". אל תיקחו את זה אישית. זה פשוט אומר שמבחינת המשטרה והפרקליטות, לא נחצה רף העבירה הפלילית.

העברה לפרקליטות: אם התיק ממשיך, הוא עובר לפרקליטות, שם יוחלט אם להגיש כתב אישום. זהו שלב קריטי ורגיש, שבו נבחנים היבטים משפטיים וציבוריים כאחד. שימו לב, גם הפרקליטות, כמו המשטרה, בוחנת את העניין דרך עדשות פליליות בלבד. אם לא מדובר בעבירה פלילית מובהקת, הסיכוי להגשת כתב אישום קטן.

שאלה בוערת: האם אני יכול להגיש תביעה אזרחית במקביל לתלונה במשטרה?
תשובה חיובית בהחלט: כן! אלו שני מסלולים שונים לחלוטין. תלונה במשטרה היא הליך פלילי שנועד להעניש את העבריין. תביעה אזרחית נועדה לפצות אתכם על הנזקים שנגרמו לכם. תוכלו, ואף מומלץ, לפעול בשני הערוצים במקביל, במיוחד אם המקרה מצדיק זאת. עורך דין מיומן יידע להסביר לכם מתי ואיך לשלב כוחות בין המסלולים.

הפואנטה השישית: יועץ משפטי – המפתח שפותח דלתות (ולא רק סוגר תיקים)

אם הגשת תלונת לשון הרע במשטרה היא נדירה יחסית, והסיכוי שהיא תתפתח לכתב אישום עוד יותר נדיר, למה בכלל לטרוח? ובכן, כי עצם ההתלבטות מצביעה על מורכבות. וכשמדובר במורכבות משפטית, יש רק כתובת אחת: עורך דין. לא חבר שראה פרק של "הפרקליטים", לא דוד שמבין "דבר או שניים", אלא עורך דין מומחה בתחום לשון הרע.

עורך דין כזה ידע לנתח את המקרה שלכם לעומק: האם הוא בכלל עבירת לשון הרע? האם הוא נופל לגבולות הפליליים? מהם הסיכויים להצלחה בכל אחד מהמסלולים (אזרחי ופלילי)? אילו ראיות חסרות לכם? וחשוב מכל, הוא יידע לייעץ לכם מהי הדרך היעילה ביותר להשיג את מטרתכם – בין אם זה פיצוי, הסרת הפרסום, או אולי אפילו – סליחה פומבית. לפעמים, שיחת טלפון אחת עם עורך דין שווה יותר מעשרה ימים של ריצה בין תחנות משטרה ובתי משפט.

שאלה מתגרה: האם התייעצות עם עורך דין היא בזבוז כסף אם בסוף מחליטים לא להגיש תלונה?
תשובה נחרצת: ההפך הוא הנכון! התייעצות ראשונית עם עורך דין היא השקעה לכל דבר ועניין. היא תעזור לכם להבין את מצבכם המשפטי, להעריך סיכונים וסיכויים, ולבחור את דרך הפעולה הנכונה ביותר עבורכם. פעמים רבות, היא חוסכת כאבי ראש, אכזבות, ועלויות גבוהות בהרבה שהיו נגרמות מפעולה שגויה או לא יעילה.

הפואנטה השביעית: הסוף הטוב (או לפחות ההתחלה של משהו טוב יותר)

בסופו של יום, המטרה היא אחת: להחזיר את השקט לחייכם, ואת הכבוד שנגזל מכם. אם בחרתם במסלול הפלילי, בין אם בהצלחה ובין אם התיק נסגר, חשוב לזכור שזו לא סוף הדרך. במקרים רבים, סגירת תיק פלילי אינה מונעת הגשת תביעה אזרחית, ולמעשה, היא אף יכולה להקל עליה במובנים מסוימים (למשל, אם המשטרה אספה ראיות כלשהן). לכן, חשוב לא להתייאש.

הכוח בידיים שלכם. הוא מתחיל בידע, ממשיך בהבנה מעמיקה של המצב המשפטי, ומסתיים בקבלת החלטות מושכלות. תזכרו, לשון הרע היא חרב, אבל יש לכם את הכלים להפוך אותה למגן. אל תתנו לאף אחד לפגוע בכם סתם כך, ובטח שלא תתנו לעצמכם ללכת לאיבוד במבוך המשפטי. עשו את זה חכם, עשו את זה נכון, ועשו את זה בעזרת אנשי מקצוע. כי בסופו של דבר, השקט הנפשי שלכם, והשם הטוב שלכם, שווים את זה. ועכשיו, כשאתם מצוידים בכל הידע הזה, אתם כבר לא "תחסכו" על הבריאות המשפטית שלכם. אתם פשוט תפעלו בחוכמה!