אמות מידה לקביעת תשלום חודשי לחייב שאתם חייבים להכיר

אז קיבלתם צו, או שאתם עמוק בתוך ההליך. בין אם זה הוצאה לפועל או חדלות פירעון, הנה זה מגיע: המספר הקסום (או הלא קסום בכלל) של התשלום החודשי. זה הסכום שקובעים לכם לשלם כל חודש כדי להתחיל לטפס מבור החובות. נשמע פשוט, נכון? יש חוב, יש לשלם. אבל האמת, כמו ברוב הדברים בחיים ובחוק, היא קצת יותר מורכבת. הרבה יותר מורכבת, למען האמת.

שלא יספרו לכם סיפורים. קביעת התשלום הזה היא לא זריקת קוביות אקראית. ולא תמיד המספר הראשון שאתם רואים הוא סוף פסוק. יש פה שיקולים. יש קריטריונים. ויש דרך להבין איך הדברים עובדים. אולי אפילו להשפיע עליהם (במסגרת החוק, כן?).

בואו נצלול פנימה. נפרק את המנגנון הזה לחלקים. נבין מי מחליט, על סמך מה, ומה לעזאזל עושים עם כל הטפסים האלה. אם תמשיכו לקרוא, לא רק שתבינו את התמונה הגדולה, אלא גם תרגישו קצת פחות אבודים בתוך הביורוקרטיה המשפטית הזו. כי ידע, גם כשהוא קצת מעיק, הוא כוח. במיוחד מול חובות.

תשלום חודשי לחייב? בואו נדבר על זה רגע

אז יש לכם חוב. יופי (נו, לא יופי, אבל קרה). בין אם זה חוב לבנק, לספק, או אפילו שכר דירה שלא שולם. בשלב מסוים, הנושים שלכם (אלה שחייבים להם כסף) או אתם בעצמכם (אם הלכתם להליך חדלות פירעון) תגיעו למצב שבו הגוף המטפל – רשם ההוצאה לפועל או בית המשפט – צריך לקבוע כמה כסף תוציאו מהכיס שלכם *בכל חודש* כדי להתחיל לכסות את העסק.

למה בכלל קובעים תשלום חודשי? כי הרעיון הוא לא להשאיר את החייב בלי פרוטה לפורטה. זה לא אפקטיבי ולא הומני. המטרה היא לאפשר לו גם לחיות בכבוד בסיסי (כן, כן, גם לחייבים מגיע) וגם להתחיל להחזיר את החוב. זה איזון עדין.

האיזון הזה לוקח בחשבון מצד אחד את הנושים שרוצים לראות את כספם בחזרה, ומצד שני את החייב שצריך אוכל, קורת גג, ובאופן כללי לשרוד את החודש בלי להפוך לנטל על המדינה או, גרוע מכך, ליפול למצב קיצוני עוד יותר.

והמפתח לכל הסיפור הזה הוא – ניחשתם נכון – היכולת הכלכלית של החייב. נשמע טריוויאלי? האמת שזה עולם ומלואו.

אז על מה מסתכלים שם למעלה כשקובעים? הקריטריונים החשובים באמת

כשפקיד בהוצאה לפועל או שופט בבית המשפט (או נאמן בהליך חדלות פירעון) יושבים וחושבים כמה לבקש מכם כל חודש, הם לא שולפים מספר מהכובע. הם מסתכלים על שורה של דברים. חלקם ברורים, חלקם פחות. הנה הצ'ק ליסט המרכזי שלהם (פחות או יותר):

הכיס העמוק (או הריק) של החייב: הכנסות מול הוצאות

זה הבסיס לכל הסיפור. פשוט חשבון של בית ספר יסודי, רק עם טפסים והרבה ניירת מסביב. הרעיון הוא לראות כמה כסף *נשאר* לכם בסוף החודש, אחרי ששילמתם על הדברים ההכרחיים לחיים.

• הכנסות: כל מה שנכנס לחשבון שלכם. משכורת מעבודה (אחרי מיסים!), קצבאות (ביטוח לאומי, נכות, מזונות שאתם מקבלים), הכנסות משכירות (אם יש), עסק עצמאי (אחרי כל ההוצאות שלו), ובעצם כל מקור כסף חוקי. לא רק הכנסות של החייב עצמו, אלא גם, לעיתים קרובות, הכנסות של בן/בת הזוג אם הם חיים יחד. למה? כי מניחים שמשק הבית מתנהל ביחד.
• הוצאות: פה זה נהיה קצת יותר מורכב. לא כל הוצאה נחשבת כ"הכרחית". הוצאות בסיסיות למחייה – זה כן. שכירות או משכנתא (במגבלות מסוימות), ארנונה, חשמל, מים, גז, אוכל (בתקציב סביר), ביגוד והנעלה בסיסיים, הוצאות רפואיות הכרחיות (תרופות, טיפולים), חינוך בסיסי לילדים (גן, בית ספר, צהרון הכרחי לעבודה), נסיעות לעבודה. הוצאות על מותרות? סליחה, כרגע זה לא הזמן. טיולים לחו"ל, מסעדות גורמה, קורסי צניחה חופשית – כנראה שלא ישכנעו אף אחד להוריד לכם את התשלום החודשי.

מה שנשאר בסוף החודש אחרי שמפחיתים את ההוצאות ההכרחיות מההכנסות – זה בערך מה שיכול להיות מופנה לתשלום החוב. "בערך" כי יש פה שיקול דעת.

לא רק הכסף: המשפחה, הבריאות, וההפתעות שבדרך

המערכת מבינה שחיים הם לא רק גיליון אקסל של הכנסות והוצאות. יש עוד דברים שמשפיעים על היכולת הכלכלית, והם נלקחים בחשבון:

• מצב משפחתי ומספר נפשות התלויות בחייב: חייב רווק בלי ילדים זה לא כמו הורה יחידני עם שלושה ילדים קטנים. ככל שיש יותר נפשות לפרנס, ההוצאות ההכרחיות גבוהות יותר, ולכן הסכום שנותר לתשלום החוב יהיה כנראה נמוך יותר. ילדים, בן/בת זוג – כולם נחשבים.
• מצב בריאותי: הוצאות רפואיות משמעותיות, כרוניות או חד פעמיות, יכולות להכביד מאוד על התקציב. אם יש מחלה שדורשת טיפולים יקרים או תרופות באופן קבוע, זה בהחלט שיקול רלוונטי. גם יכולת ההשתכרות העתידית יכולה להיות מושפעת ממצב בריאותי ירוד.
• גיל החייב: לגיל יכולה להיות השפעה. כושר השתכרות משתנה עם הגיל, וגם הוצאות או צרכים מיוחדים (למשל, אדם מבוגר יותר עם הוצאות רפואיות גבוהות יותר).

נכסים? מה קורה עם מה שיש לכם?

לא רק הכנסה שוטפת. גם אם יש לחייב נכסים – דירה, רכב, חסכונות, ניירות ערך – זה בהחלט פקטור. הרעיון מאחורי הליך גביית חובות או חדלות פירעון הוא לממש נכסים לא חיוניים כדי לכסות חלק מהחוב. אבל גם כאן יש הגבלות ושיקולים.

• דירת מגורים: בישראל יש הגנה חוקית משמעותית על דירת המגורים היחידה של החייב ובני משפחתו. לרוב, לא ימכרו את דירת המגורים היחידה כדי לשלם חוב, אלא אם כן מדובר במשכנתא על הדירה עצמה או במקרים חריגים מאוד. אבל יכולים לקחת בחשבון את שווי השימוש בדירה (כלומר, אם החייב לא היה גר בדירתו, היה צריך לשלם שכירות).
• רכב: רכב נחשב נכס שניתן לממש. אלא אם כן מדובר ברכב חיוני לעבודה או לצרכים רפואיים מיוחדים. גם כאן יש איזון.
• חסכונות/קופות גמל/קרנות השתלמות: כספים נזילים או כאלה שניתן למשוך, בהחלט נלקחים בחשבון וניתן לחלט אותם. יש הגבלות בחוק על חילוט כספים בקופות גמל/קרנות השתלמות עד מועד הפירעון החוקי שלהם, אבל בהליך חדלות פירעון, למשל, יש יותר גמישות בנושא.

קיומם של נכסים, גם אם לא מממשים אותם באופן מיידי, יכול להשפיע על גובה התשלום החודשי שנקבע. לפעמים, עצם היכולת לממש נכס עתידי (כמו קרן השתלמות שתבשיל) יכולה להשפיע על ההחלטה הנוכחית.

שאלות ותשובות מהשטח:

ש: אם אני מקבל כסף מההורים שלי מדי חודש, זה נחשב הכנסה?
ת: ברוב המקרים, כן. כל כסף שנכנס באופן קבוע ומשמש למחייה נלקח בחשבון, גם אם זה סיוע מבני משפחה.

ש: יש לי הוצאות על תחביב יקר, זה יקטין לי את התשלום החודשי?
ת: כנראה שלא. הוצאות "מותרות" או כאלה שאינן הכרחיות למחייה בסיסית בדרך כלל לא מוכרות כהוצאה רלוונטית לעניין קביעת התשלום החודשי.

ש: אני גר בדירה שכורה יקרה, כי אני "רגיל" לסטנדרט חיים מסוים. זה יילקח בחשבון?
ת: לרוב, בית המשפט או רשם ההוצאה לפועל יאשרו הוצאת שכירות לפי שווי שוק סביר, לאו דווקא לפי מה שאתם רגילים. צריך להראות שההוצאה סבירה והכרחית.

ש: אני צריך אוטו כדי להסיע את הילדים לחוגים. זה נחשב רכב חיוני שלא ימכרו?
ת: הצורך ברכב חיוני נבחן בדרך כלל בהקשר של עבודה (נסיעות לעבודה או עבודה שמצריכה רכב) או צרכים רפואיים מיוחדים. הסעת ילדים לחוגים, לרוב, לא תיחשב צורך חיוני ברמה שתמנע מימוש הרכב.

המסלולים השונים: הוצאה לפועל מול חדלות פירעון - למי אכפת יותר?

חשוב להבין שהכללים יכולים להשתנות קצת בהתאם למסלול שבו אתם נמצאים. המטרה של החוק היא דומה (שיקום כלכלי או גביית חוב), אבל הגישה ואופן היישום של הקריטריונים עשויים להיות שונים.

• בהוצאה לפועל: רשם ההוצאה לפועל קובע את "צו התשלומים" על סמך בקשת החייב (או הנושה, אם כי נדיר יותר). הקריטריונים דומים לאלה שפורטו לעיל, והרשם בוחן את ההכנסות וההוצאות של החייב כדי לקבוע סכום חודשי. היתרון בהוצאה לפועל הוא שזה הליך פשוט יותר, החיסרון הוא שהוא פחות מקיף ושיקומי מאשר חדלות פירעון. צו התשלומים ניתן לשינוי בהתאם לשינויים במצב הכלכלי של החייב.
• בחדלות פירעון ושיקום כלכלי (פשיטת רגל בשמה הקודם): כאן הסיפור רחב יותר. בית המשפט (או רשם מוסמך) ונאמן שממונה על התיק, בוחנים את המצב הכלכלי של החייב לעומק. הדגש הוא על שיקום כלכלי. הנאמן מגיש דו"חות תקופתיים לבית המשפט ובהם גם המלצה על גובה התשלום החודשי שעל החייב לשלם לקופת הנשייה. הסכום הזה נקבע לתקופת ההליך (לרוב 3 שנים), ויכול להשתנות רק במקרים חריגים של שינוי דרמטי במצב. הכללים לגבי הכנסות, הוצאות, ונכסים דומים, אבל הפרשנות והיישום עשויים להיות שונים, עם יותר דגש על הצורך של החייב להגיע בסוף ההליך למצב של שיקום כלכלי אמיתי.

במילים פשוטות: בהוצאה לפועל זה יותר "חשבונאי" – כמה נשאר בסוף החודש. בחדלות פירעון זה יותר "שיקומי" – כמה צריך לשלם כדי להגיע למצב שבו בסוף ההליך תקבלו הפטר (פטור מהחובות) ותוכלו לפתוח דף חדש. הגישה בחדלות פירעון נוטה להיות, לעיתים, יותר גמישה כלפי החייב, מתוך הבנה שהמטרה היא לא רק לגבות חוב אלא לאפשר לו לחזור לחיים רגילים.

קביעת התשלום החודשי בפועל: מי מחליט ואיך?

אז הבנו על מה מסתכלים. עכשיו השאלה היא מי מסתכל ואיך התהליך עובד בפועל.

משרד הרישוי (רגע, לא, משרד האכיפה והגבייה) או בית המשפט?

• בהוצאה לפועל: הגוף שקובע את צו התשלומים הוא רשם ההוצאה לפועל. הוא עושה זאת על סמך בקשה לצו תשלומים שמגיש החייב. הבקשה הזו חייבת לכלול פירוט מלא של כלל ההכנסות וההוצאות של החייב ובני משפחתו התלויים בו, בצירוף מסמכים תומכים (תלושי שכר, אישורי קצבאות, חוזה שכירות, קבלות על הוצאות משמעותיות וכו'). הנושים מקבלים את הבקשה ויכולים להגיב עליה. הרשם בוחן את הבקשה, את התגובות, ולעיתים מזמן את הצדדים לדיון, ואז קובע את גובה התשלום.
• בחדלות פירעון: כאן ההליך קצת שונה. עם הכניסה להליך, ממונה נאמן. החייב מגיש לנאמן דו"חות על הכנסות והוצאות. הנאמן בוחן אותם (ולפעמים גם חוקר את החייב), ומגבש המלצה על גובה התשלום החודשי. המלצה זו מוגשת לבית המשפט (או לרשם) במסגרת דו"ח. בית המשפט בוחן את המלצת הנאמן, את מצב החייב, את עמדת הנושים, וקובע את גובה התשלום בצו שיקום כלכלי. לרוב, בית המשפט מאמץ את המלצת הנאמן, אבל יש לו שיקול דעת.

איך מגישים בקשה להפחתה/הגדלה? ביורוקרטיה במיטבה?

המצב הכלכלי הוא לא חקוק באבן. אנשים מאבדים עבודה, מוצאים עבודה חדשה, חולים, מתחתנים, מתגרשים, מביאים ילדים לעולם. כל אלה יכולים להשפיע באופן דרמטי על היכולת לשלם את התשלום החודשי שנקבע.

• בהוצאה לפועל: אם חל שינוי מהותי במצבכם הכלכלי (למשל, איבדתם עבודה או ההוצאות הרפואיות שלכם עלו משמעותית), אתם יכולים להגיש בקשה לשינוי צו תשלומים לרשם ההוצאה לפועל. גם כאן תצטרכו לצרף מסמכים תומכים. הרשם יבחן את הבקשה ויחליט אם לשנות את גובה התשלום החודשי. גם נושה יכול לבקש להגדיל את התשלום אם לדעתו מצבכם הכלכלי השתפר.
• בחדלות פירעון: השינוי בצו התשלומים (הקבוע בצו שיקום כלכלי) פחות שכיח, כי ההליך עצמו קצוב בזמן והסכום נקבע לרוב התקופה. עם זאת, במקרה של שינוי מהותי ובלתי צפוי במצבכם (למשל, זכייה בלוטו או מחלה קשה שפוגעת ביכולת ההשתכרות), ניתן לפנות לבית המשפט בבקשה לשנות את הצו. לרוב, בקשה כזו תוגש דרך הנאמן או בתיאום איתו.

חשוב להבין: לא סתם "בא לי לשלם פחות". צריך להראות שינוי מהותי ומתועד במסמכים במצבכם הכלכלי כדי שהבקשה תתקבל. אל תצפו לשנות את גובה התשלום כי פתאום בא לכם לצאת לחופשה.

עוד שאלות ותשובות:

ש: אם אני לא עובד בכלל, יקבעו לי תשלום חודשי?
ת: בדרך כלל יקבעו סכום מינימלי כלשהו, גם אם נמוך מאוד, כדי להראות רצינות בהליך. עם זאת, הסכום יהיה נמוך משמעותית מאשר אם הייתם עובדים, והוא יתבסס על הכנסות אפשריות מקצבאות, למשל, או סכום סימלי.

ש: חייבים לי כסף. זה נחשב "נכס" שישפיע על התשלום שלי?
ת: פוטנציאלית, כן. אם יש לכם חובות שאחרים חייבים לכם (למשל, שכר שלא שולם, פיצויי פיטורים ממקום עבודה קודם), אלו "זכויות" שיכולות להיחשב כחלק ממסת הנכסים שלכם.

ש: מה קורה אם אני לא משלם את התשלום החודשי שנקבע לי?
ת: זו בעיה רצינית. בהוצאה לפועל, אי עמידה בצו תשלומים יכולה להוביל לביטול הצו, לחידוש הליכי גבייה נגדכם (עיקולים, הגבלות), ואף למעצר. בחדלות פירעון, אי עמידה בתשלום היא עילה לביטול ההליך כולו, מה שיחזיר אתכם לנקודת ההתחלה עם כל החובות פתוחים מחדש.

ש: האם אפשר לקזז חובות? נניח שהנושה חייב לי משהו?
ת: בנסיבות מסוימות, בהחלט. דיני הקיזוז מורכבים, אבל באופן עקרוני אם יש לכם טענה שגם הנושה חייב לכם כסף, זה יכול להשפיע על גובה החוב או על התשלום החודשי. זה דורש ייעוץ משפטי ספציפי למקרה.

ש: האם כספים שמקבלים מביטוח לאומי (קצבאות) נחשבים הכנסה לצורך חישוב התשלום החודשי?
ת: בדרך כלל כן, קצבאות מביטוח לאומי נלקחות בחשבון כחלק מההכנסות לצורך חישוב היכולת הכלכלית של החייב, למעט קצבאות מסוימות שיש להן הגנה מיוחדת בחוק מפני עיקול.

לא רק מספרים: ההיבט האנושי והשיקום

מעבר לכל החישובים הקרים של הכנסות מול הוצאות, חשוב לזכור שיש פה בני אדם. המחוקק הבין זאת, וזו אחת הסיבות לחוק חדלות פירעון החדש ששם דגש על שיקום כלכלי. הרעיון הוא לא רק "לענוש" את החייב על החובות, אלא לאפשר לו בסוף התהליך לחזור לחיים יצרניים, להשתלב מחדש בכלכלה, ולא להיות נטל תמידי.

לכן, גם בשיקול דעת בקביעת גובה התשלום החודשי, יש מקום להתחשבות בהיבטים אנושיים. הצורך בחיים בכבוד, היכולת להשתלב מחדש בשוק העבודה, הצורך לדאוג לילדים – כל אלה נלקחים בחשבון. אמנם לא תמיד במידה שהחייב היה רוצה, אבל הם בהחלט חלק מהפאזל.

ההליך המשפטי, במיוחד חדלות פירעון, כולל גם מרכיבים של חינוך פיננסי והבנה טובה יותר של התנהלות כלכלית נכונה. המטרה היא לא רק לגבות את החוב הקיים, אלא למנוע את החוב הבא. והתשלום החודשי הוא חלק מהמסע הזה – הוא מציב גבולות, מחייב התנהלות מסודרת, ומאפשר, עם הזמן, לראות את האור בקצה המנהרה.

קביעת התשלום החודשי היא צומת קריטית בהליך המשפטי שקשור לחובות. זה המספר שילווה אתכם תקופה לא מבוטלת. הבנה של הקריטריונים, של תהליך קבלת ההחלטות, ושל הזכויות והאפשרויות שלכם להשפיע (בדרכים חוקיות, כמובן) – יכולה לעשות הבדל עצום. זה מאפשר לכם להיות שותפים פעילים בתהליך, במקום להיות אובייקט פסיבי שמקבל גזרות משמיים.

אל תהססו להתייעץ עם עורך דין שמתמחה בתחום. הוא יוכל לבחון את המצב הספציפי שלכם, להסביר לכם בדיוק איך הקריטריונים חלים עליכם, לעזור לכם להגיש את הבקשות המתאימות (צו תשלומים, שינוי צו), ולוודא שהזכויות שלכם נשמרות. כי לפעמים, הסכום שנקבע יכול להיות ההבדל בין טביעה כלכלית לבין היכולת לנשום ולעלות מעל המים.