איתור טלפון לפי תעודת זהות – השיטה הסודית נחשפת עכשיו

כולנו היינו שם, נכון? מחזיקים ביד רק פיסת מידע אחת – מספר תעודת זהות. ואז עולה השאלה הגדולה: האם רק עם המספר הזה, הגיבור הדיגיטלי שלנו, אפשר לפצח את הקוד ולמצוא את מספר הטלפון של אדם? נשמע כמו משימה למבצע מיוחד, או אולי סתם משהו שאפשר לעשות בקלי קלות בעולם המחובר של היום? בואו נצלול עמוק לתוך העולם המשפטי והטכנולוגי של הסוגיה המרתקת הזו, ונראה למה זה הרבה יותר מורכב, מסקרן וחשוב ממה שאתם חושבים.

תחשבו על זה רגע.

אם כל אחד היה יכול לקחת מספר תעודת זהות ולשלוף מספר טלפון, מה היה קורה? פרטיות? נשמע כמו מושג מהמאה הקודמת.

מעקב?

שיחות לא רצויות?

סיוט.

אז האם המערכת המשפטית והטכנולוגית שלנו באמת מאפשרת את זה? ואם כן, מתי, איך, ולמי?

הולכים לגלות עכשיו את כל האמת.

ואולי קצת יותר מזה.

¿מציאת טלפון לפי תעודת זהות: האם זה בכלל אפשרי בעולם האמיתי?

בואו נתחיל מהמיתוס. יש מי שמאמין שקיים איזה "מאגר קסם" – מכניסים מספר תעודת זהות, ובום! מספר הטלפון קופץ החוצה. כמו בסרטים.

אז זהו, שלא.

המציאות, כמו בדרך כלל, קצת יותר פרוזאית.

והאמת? הרבה יותר מעניינת מהפנטזיה ההוליוודית.

הבסיס לכל דיון כזה הוא הגנה על הפרטיות. ובישראל, כמו במקומות רבים אחרים בעולם, פרטיות המידע האישי היא לא המלצה, אלא חוק.

יש לנו חוק נפלא (ואולי קצת מפחיד בעוצמתו, תלוי את מי שואלים) שנקרא חוק הגנת הפרטיות.

החוק הזה הוא השוער הראשי. הוא קובע כללים ברורים (פחות או יותר) לגבי איסוף, החזקה, שימוש והעברת מידע אישי.

ומספר טלפון? בהחלט מידע אישי.

מספר תעודת זהות? גם מידע אישי, ורגיש במיוחד.

מספר תעודת זהות כמפתח: למה הוא כל כך מוגן?

תחשבו על מספר תעודת הזהות שלכם.

הוא מזהה אתכם באופן ייחודי.

הוא מקושר למידע רגיש:

• פרטים אישיים (שם, כתובת, תאריך לידה)
• נתוני בריאות
• נתונים פיננסיים
• רישומים פליליים (אם קיימים)
• ועוד ועוד.

לחשוף מספר טלפון על בסיס מספר כזה? זה כמו לפתוח דלת אחורית להרבה מאוד מידע אחר עליכם.

ולכן, החוק רואה במספר תעודת זהות מזהה רגיש.

השימוש בו לאיתור מידע אחר, ובמיוחד מספר טלפון, הוא פעולה שמצריכה בדרך כלל היתר מפורש מהחוק.

מאגרי מידע טלפוניים: איפה הם גרים ולמה אסור סתם לבקר?

מספרי טלפון נמצאים בעיקר במאגרי מידע של:

• חברות תקשורת (סלולר, קווי)
• ספקי שירותים שונים שאספו את המידע בהסכמתכם
• מאגרים ממשלתיים לצורך מטרות מוגדרות (משטרה, ביטוח לאומי, וכו')

המאגרים האלה אינם פתוחים לקהל הרחב.

חד משמעית.

חברות התקשורת מחויבות לשמור על סודיות המידע של הלקוחות שלהן מכוח החוק ומהסכמים מול הלקוחות.

למסור מספר טלפון על בסיס מספר תעודת זהות בלבד? זה פשוט לא קורה במסלול החוקי והתקין.

4 שחקנים שיכולים (לפעמים) לקבל את המידע – ואיך הם עושים את זה

אז אם האזרח הממוצע לא יכול, מי כן? ישנם גורמים מסוימים, בתנאים מחמירים מאוד, שרשאים לקבל גישה למידע כזה.

אבל אל תטעו – זה לא קל, לא אוטומטי, ותמיד תמיד מחייב סיבה טובה (חוקית!) ופרוצדורה מתאימה.

1. גורמי אכיפת חוק וביטחון: כשהמדינה צריכה לדעת

משטרה, שב"כ, צה"ל (במקרים מסוימים מאוד) וגופים דומים.

הם אלה שיש להם סמכויות מיוחדות מכוח חוקים ספציפיים (כמו חוק סדר הדין הפלילי, פקודת המשטרה וכו').

אבל גם הם לא יכולים פשוט להתקשר לחברת פלאפון ולבקש מספר טלפון של מישהו כי "בא להם".

גישה למידע כזה דורשת בדרך כלל צו שופט.

הצו הזה ניתן רק כאשר הגוף המבקש יכול להוכיח לבית המשפט שהמידע נחוץ לו לצורך חקירה פלילית חמורה, מניעת פשע, או סכנה ביטחונית.

יש תהליך, יש ביקורת שיפוטית. לא שרירותיות.

2. בתי משפט וגופים שיפוטיים: כשהצדק קורא

בהליכים משפטיים (אזרחיים או פליליים), לפעמים נדרש לאתר אדם לצורך מסירת מסמכים משפטיים (כתב תביעה, הזמנה לדין) או כדי לזמנו להעיד.

במקרים כאלה, בית המשפט יכול להורות לגוף המחזיק במידע (למשל, חברת תקשורת או גוף ממשלתי אחר) למסור את מספר הטלפון.

אבל שוב, זה לא קורה סתם. זה חלק מהליך משפטי קיים.

חייבת להיות סיבה מוצדקת, וההחלטה היא של בית המשפט, לא של התובע או הנתבע.

3. רשויות ציבוריות מסוימות: כשהמדינה צריכה לתקשר

לרשויות כמו ביטוח לאומי, רשות המסים, וכו', יש לעיתים גישה למאגרי מידע רחבים יותר.

גישה זו מוגבלת למטרות הספציפיות של הרשות, כפי שמוגדר בחוקים המסדירים את פעילותה (למשל, גביית חוב, תשלום קצבאות).

הם יכולים לאתר אתכם לפי מספר תעודת זהות כדי לשלוח לכם מכתב או לעיתים רחוקות להתקשר (אם יש להם מספר טלפון קודם או אם קיימת להם סמכות מפורשת בחוק לפנות אליכם טלפונית).

אבל הגישה הזו אינה לצדדים שלישיים פרטיים שרוצים את המידע מהרשות.

4. חוקרים פרטיים: הבלשים בעולם המידע – גבולות האפשרי

מה לגבי חוקרים פרטיים? הם מומחים באיתור מידע, נכון?

כן, אבל הם כפופים לחוק, בדיוק כמו כולם (ואפילו יותר, כי הם בעלי רישיון שעשוי להישלל).

חוקר פרטי אינו יכול פשוט לגשת למאגרי מידע פרטיים (כמו של חברות תקשורת) ולשלוף מספר טלפון על בסיס תעודת זהות.

מי שעושה את זה עובר על החוק!

חוקרים פרטיים משתמשים בטכניקות איתור מידע אחרות לגמרי:

• מקורות מידע גלויים: איתור כתובות, נכסים, עסקים קשורים, פרופילים ברשתות חברתיות (מידע שפורסם על ידי האדם עצמו או אחרים באופן לגיטימי).
• תשאול: דיבור עם אנשים שעשויים להכיר את האדם (בגבולות החוק והאתיקה!).
• איתור על בסיס מידע קיים: אם יש להם כתובת ישנה, הם יכולים לנסות לאתר כתובת עדכנית, ומשם אולי דרכי קשר אחרות.

הם יכולים, למשל, לנסות לאתר את האדם כדי למסור לו מסמך משפטי בהתאם להוראות בית המשפט.

אבל שוב: איתור טלפון ישירות ממספר תעודת זהות באמצעות גישה למאגרים סגורים אינו חוקי עבורם או עבור הלקוחות שלהם.

7 שאלות בוערות ותשובות שיאירו לכם את העיניים

בטח יש לכם עכשיו כמה שאלות שמתרוצצות בראש. הנה כמה מהנפוצות ביותר:

Q: ראיתי פרסומת אונליין שמציעה למצוא כל מספר טלפון לפי תעודת זהות תמורת סכום קטן. כדאי לנסות?

A: חד משמעית לא! אלה בדרך כלל הונאות. במקרה הטוב, תקבלו מידע שגוי או ישן. במקרה הרע, תפלו קורבן להונאה, גניבת פרטים, או תשלמו על גישה למאגרי מידע פיראטיים ולא חוקיים, מה שהופך גם אתכם לעוברים על החוק. התרחקו מזה כמו מאש.

Q: אם מישהו חייב לי כסף ולא עונה לי, אני יכול דרך עורך דין לקבל את הטלפון שלו לפי תעודת זהות?

A: עורך דין בהחלט יכול לפעול בשמכם לגביית חוב. במסגרת הליך משפטי (למשל, הוצאה לפועל או תביעה), בית המשפט או לשכת ההוצאה לפועל עשויים להורות לגופים רלוונטיים למסור מידע מזהה (כולל טלפון, אם הוא קריטי לצורך ההליך) לצורך איתור החייב. אבל זה תלוי בנסיבות, בחוק הרלוונטי להליך, ובאישור הגורם השיפוטי. זה לא אוטומטי ולא תמיד אפשרי.

Q: האם מותר לחברה מסחרית לבקש את מספר תעודת הזהות שלי כשאני נרשם לשירות?

A: כן, חברה מסחרית רשאית לבקש מספר תעודת זהות לצורך זיהוי ואימות הלקוח, מניעת הונאות, עמידה ברגולציות (למשל, פתיחת חשבון בנק או קבלת שירות תקשורת). זה לגיטימי, כל עוד המידע נאסף, נשמר ומטופל בהתאם לחוק הגנת הפרטיות ולמטרות שלשמן נמסר (והוסכם עליהן).

Q: ומה אם יש לי רק שם מלא ועיר? האם אז קל יותר למצוא טלפון?

A: שם מלא ועיר הם מידע פחות מזהה באופן חד משמעי ממספר תעודת זהות. יש הרבה אנשים עם אותו שם. איתור טלפון רק על בסיס מידע כזה הוא קשה מאוד, אלא אם מדובר באדם עם שם מאוד ייחודי או שהמידע זמין במקורות ציבוריים (כמו ספר טלפונים ישן, שכיום כמעט לא קיים). וגם אז, פרסום מידע כזה מוגבל על ידי חוק הגנת הפרטיות.

Q: האם גניבת מידע על מספרי טלפון ומכירתו לפי תעודת זהות נחשבת עבירה פלילית?

A: בהחלט! גניבת מידע ממאגרי מידע, סחר במידע אישי ללא היתר חוקי, ושימוש במידע שהושג שלא כדין – כל אלה מהווים עבירות פליליות חמורות בישראל, על פי חוק הגנת הפרטיות ודינים פליליים נוספים. העונשים יכולים לכלול קנסות כבדים ואף מאסר.

Q: נניח שיש לי חבר שמכיר מישהו שעובד בחברת תקשורת. הוא יכול לעזור לי למצוא מספר?

A: עובד של חברת תקשורת שמוסר מידע אישי של לקוח (כמו מספר טלפון) ללא היתר חוקי או הסכמת הלקוח, מבצע עבירה פלילית ועובר על חוק הגנת הפרטיות ועל חובות הסודיות שלו. גם מי שמקבל את המידע הזה בידיעה שהוא הושג שלא כדין, עלול להיחשב שותף לעבירה. לא כדאי בשום אופן לנסות ללכת בדרכים עקלקלות כאלה.

Q: אם מישהו הטריד אותי טלפונית, האם המשטרה יכולה לאתר אותו לפי מספר הטלפון שלו?

A: כן, במקרה של תלונה על הטרדה טלפונית או עבירה אחרת שבוצעה באמצעות הטלפון, המשטרה בהחלט יכולה לפתוח בחקירה. במסגרת החקירה, הם מוסמכים לדרוש מחברות התקשורת פרטי זיהוי של בעל קו הטלפון, לעיתים קרובות לאחר קבלת צו מתאים מבית משפט. זהו שימוש לגיטימי בסמכותם.

2 סכנות אורבות בפינה: מלכודות שכדאי להיזהר מהן

בעידן המידע, הפיתוי למצוא מידע "בכל מחיר" גדול. אבל יש מחיר.

ולא רק בכסף.

1. המלכודת הלא חוקית: עבירות פליליות בחיפוש אחר מידע

ניסיון לגשת למאגרי מידע שלא מורשים לכם, שימוש במידע שהושג בדרכים עקלקלות, או תשלום לגורמים שמציעים שירותי איתור לא לגיטימיים – כל אלה יכולים לגרור אתכם לצרות צרורות עם החוק.

זוכרים את חוק הגנת הפרטיות?

הוא אוכף ברצינות.

אפשר למצוא את עצמכם מסובכים בפלילים, עם רישום פלילי וקנסות כבדים.

השאלה היא תמיד: האם המטרה מקדשת את האמצעים? כשזה נוגע למידע אישי של אחרים, התשובה של החוק היא בדרך כלל "לא" מהדהד.

2. המלכודת הדיגיטלית: הונאות וסיכוני סייבר

אתרים ואנשים שמציעים שירותי איתור "קסם" הם כר פורה להונאות.

הם יכולים לגנוב את כספכם, להפיץ נוזקות על המחשבים שלכם, או פשוט לגנוב את המידע האישי *שלכם* תוך כדי שאתם מנסים להשיג מידע על אחרים.

זאת פשוט לא דרך בטוחה או אמינה.

התוצאה הסופית יכולה להיות הפסד כספי, נזק למחשב, וגניבת זהות אישית שלכם.

לא שווה את הסיכון.

אז מה כן אפשר לעשות (בלי להסתבך עם החוק או עם סייבר-עבריינים)?

אם אתם באמת צריכים לאתר אדם ואתם יודעים את מספר תעודת הזהות שלו (או חלק מהפרטים המזהים שלו), והמטרה שלכם לגיטימית:

ראשית: בדקו האם יש לכם דרכים אחרות ליצור קשר? אולי דרך חברים משותפים? מקום עבודה? מידע ציבורי אחר (כמו פרופיל לינקדאין, אם רלוונטי)?

שנית: אם המטרה קשורה להליך משפטי או חוקי (למשל, מסירת כתב תביעה, גביית חוב), התייעצו עם עורך דין. עורך דין יוכל להסביר לכם את המסלולים החוקיים האפשריים לאיתור אדם במסגרת ההליך המשפטי הרלוונטי. הוא יודע איך לפנות לגורמים הנכונים (כולל בית המשפט או הוצאה לפועל) בבקשות מסודרות וחוקיות.

שלישית: אם אתם חושדים בפעילות פלילית (כמו הטרדה או איום), פנו למשטרה. לגורמי אכיפת החוק יש הכלים והסמכויות לאתר אנשים לצורך חקירה.

לסיכום: לא קסם, אלא חוק וסדר (דיגיטלי)

אז הנה המסקנה הברורה והחד משמעית: מציאת מספר טלפון לפי תעודת זהות בלבד אינה פעולה פשוטה או זמינה לכל אחד.

הדלת למאגרי המידע הפרטיים והממשלתיים נעולה היטב, ושומר עליה חוק הגנת הפרטיות החשוב מאין כמותו.

הגישה למידע כזה שמורה לגורמים ספציפיים מאוד, למטרות מוגדרות בחוק בלבד, ותמיד כפופה לפרוצדורות משפטיות (כמו צווי בית משפט).

כל דרך אחרת – בין אם דרך "שירותים" מפוקפקים אונליין או ניסיון לשחד עובדים – אינה חוקית, מסוכנת, ועלולה להסב לכם נזק משפטי וכלכלי.

העולם הדיגיטלי אמנם מאפשר לנו גישה לכמויות אדירות של מידע, אבל חשוב לזכור שיש גבולות. גבולות של פרטיות, גבולות של חוק, וגבולות של אתיקה.

כמו במבוך מודרני, הדרך הנכונה והבטוחה היא לעקוב אחר השביל המסומן על ידי החוק. הוא אולי פחות מרגש מניסיון לפרוץ דלתות, אבל הוא היחיד שמבטיח שתגיעו ליעד (אם בכלל) מבלי להסתבך בדרך.

כי בסוף, כבוד הדדי לפרטיות זה מפתח חשוב לעולם דיגיטלי בריא ובטוח יותר עבור כולנו.