אישור יציאה מהארץ לילד להורים גרושים – מה חובה לדעת?

טיסה נעימה לילד? המדריך הפשוט (והקצת מורכב) ליציאה מהארץ כשההורים כבר לא זוג

אז רגע לפני שאתם מדמיינים את הילד משתכשך בבריכה בחו"ל, או מטפס על מגדל אייפל (אלא אם כן זה פריז, ואז באמת מגדל אייפל), יש פרט קטן אחד שעלול להעיב על התמונה הפסטורית: אישור יציאה מהארץ. ולא, זה לא רק ויזה או דרכון בתוקף. כשהורים מחליטים להפריד כוחות, הסיפור הופך ל… ובכן, סיפור שדורש קצת יותר עבודה. בטח שאלתם את עצמכם, למה בכלל צריך את כל הבלגן הזה? האם לא מספיק שיש לי משמורת? האם הצד השני יכול פשוט להגיד 'לא' ולתקוע את כל התוכניות? חדשות טובות: הכל פתיר! חדשות פחות טובות: זה דורש הבנה. ובדיוק בשביל זה אנחנו כאן. כדי לפרק את הנושא הזה לחתיכות קטנות, קלות לעיכול, ולהבטיח שעד סוף המאמר תרגישו הרבה יותר בטוחים ושלווים לגבי התהליך. אז בואו נצלול פנימה, בלי יותר מדי דרמות מיותרות (או לפחות נשתדל).

1. למה בכלל צריך אישור מההורה השני? מה, לא סומכים עלינו?

בואו נתחיל מהבסיס. החוק הישראלי, ובפרט חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962, רואה את ההורים כאפוטרופסים הטבעיים של הילדים. המשמעות היא ששניהם, יחד, אחראים על קבלת החלטות מהותיות הנוגעות לחיי הילד. ונכון, יציאה מהארץ, גם אם זה רק לשבוע קייטנה בקפריסין, נחשבת החלטה מהותית. המטרה? להגן על הילד, לוודא שהוא יוצא לטיול מאושר ובטוח, ובעיקר – למנוע מצב של חטיפה לחו"ל. כן, זה נשמע דרמטי, אבל למרבה הצער, מקרים כאלה קורים. לכן, גם אם אחד ההורים הוא ההורה המשמורן הבלעדי (או שהמשמורת משותפת), ההורה השני עדיין שומר על זכויות אפוטרופסות מסוימות, וזכותו (וחובתו!) להסכים או להתנגד ליציאת הילד מהארץ.

מתי הסיפור פשוט? כשיש הסכמה (הו, השמחה!)

התרחיש האידיאלי, שהוא גם הנפוץ ביותר לשמחתנו, הוא כשהורים מצליחים להגיע להבנה הדדית. אם שני ההורים מסכימים שהילד ייסע לחו"ל, התהליך פשוט יחסית:

• ההורה המלווה (או ההורה שולח את הילד עם מישהו אחר) צריך לקבל הסכמה בכתב מההורה השני.
• רצוי שההסכמה תהיה מפורטת ככל הניתן: פרטי הילד, פרטי הנסיעה (יעדים, תאריכים), מי מלווה את הילד.
• מומלץ מאוד לצרף צילום דרכון או תעודת זהות של ההורה המאשר, כדי למנוע ספק לגבי האותנטיות של החתימה.
• ישנן טפסים סטנדרטיים רבים לאישור כזה באינטרנט, אבל העיקר הוא שהטקסט יהיה ברור וחד משמעי.

עם האישור הזה, הדרכון של הילד, כרטיסי הטיסה וברכת הדרך, היציאה מהארץ אמורה להיות חלקה לגמרי. חיוך לשוטר הגבולות, וקדימה לחופשה!

2. רגע, ומה קורה כשהסכמה היא מילה גסה? 5 דברים שכדאי לדעת

החיים, כמו שכולנו יודעים, הם לא תמיד פיקניק. לפעמים, מסיבות שונות ומשונות (ולא ניכנס לפרטים עכשיו), ההורה השני מסרב לתת את הסכמתו. לפעמים זה מתוך דאגה אמיתית, לפעמים מתוך עקשנות, ולפעמים… ובכן, פשוט כי יכול. במצב כזה, אי אפשר פשוט לארוז את המזוודות ולקוות לטוב. ניסיון להוציא את הילד מהארץ ללא הסכמת ההורה השני או צו בית משפט, עלול להיחשב חטיפה לכל דבר ועניין, עם כל ההשלכות המרחיקות לכת של כך. אז מה עושים?

המסלול במקרה של אי-הסכמה עובר דרך בית המשפט לענייני משפחה. כן, קצת בירוקרטיה, אבל זה הדרך הנכונה והחוקית להשיג את האישור הנדרש.

הדרך אל השופט: איך מגישים בקשה ליציאה מהארץ?

התהליך מתחיל בהגשת בקשה מסודרת לבית המשפט לענייני משפחה באזור השיפוט הרלוונטי (לרוב, שם מתנהלים ענייני המשפחה האחרים שלכם). הבקשה צריכה להיות מנומקת ומפורטת, ולהסביר למה יציאת הילד מהארץ נחוצה ומה היתרונות שלה עבורו.

מה חשוב לכלול בבקשה (או לחשוב עליו לפני שמגישים):

• פרטי הנסיעה: לאן נוסעים? מתי? לכמה זמן? מי מלווה את הילד? מה מטרת הנסיעה? טיול משפחתי? טיול מאורגן? ביקור קרובי משפחה? פרטים מדויקים עוזרים לשופט להבין את התמונה המלאה.
• נימוקים: למה הנסיעה חשובה לילד? האם זה טיול חינוכי? טיול שציפה לו? הזדמנות לראות קרובי משפחה שלא פוגשים הרבה? ככל שהנסיעה נתפסת כחיובית ומועילה להתפתחות הילד, כך הסיכויים לאישור עולים.
• הניסיונות להגיע להסכמה: תארו לבית המשפט שניסיתם לדבר עם ההורה השני, למה הוא מתנגד (אם אתם יודעים), ולמה ההתנגדות שלו לא מוצדקת לדעתכם.
• מה עשיתם כדי להפיג את חששות ההורה השני? אם ההורה השני חושש שהילד לא יוחזר, האם הצעתם ערבויות כלשהן? האם התחייבתם לחזור בתאריך מסוים? הצעתם לקיים קשר טלפוני/וידאו יומי במהלך הטיול? שיתוף פעולה והפגת חששות יכולים לשכנע את בית המשפט.

האם יש סיכוי שהבקשה תאושר? על מה בית המשפט מסתכל?

בית המשפט לענייני משפחה בוחן כל בקשה כזו לגופה, והעיקרון המנחה והחשוב ביותר הוא תמיד – טובת הילד. השופט ישקול מגוון רחב של שיקולים, ביניהם:

• מטרת הנסיעה: האם הנסיעה באמת מועילה לילד או שהיא בעיקר לרווחת ההורה המבקש? טיול עם בני משפחה, טיול חינוכי או טיול שמהווה חלק משמעותי בחיי הילד (כמו חגיגת בר מצווה בחו"ל) ייתפסו לרוב באור חיובי יותר מ"סתם" חופשת בטן-גב (למרות שגם זה חשוב!).
• משך הנסיעה: נסיעה קצרה של שבוע-שבועיים קלה יותר לאישור מנסיעה ארוכה של חודש או יותר.
• יעד הנסיעה: האם מדובר במדינה יציבה ובטוחה? האם יש סיכון שהילד לא יוחזר משם? בתי המשפט רגישים יותר לנסיעות למדינות שאינן חתומות על אמנות בינלאומיות להחזרת ילדים (כמו אמנת האג).
• קשר הילד עם ההורה הנשאר: האם הנסיעה תפגע באופן מהותי בזמני השהות של הילד עם ההורה שמתנגד? בית המשפט ישאף לצמצם את הפגיעה ככל הניתן, אולי באמצעות קביעת זמני שהות חלופיים לפני או אחרי הנסיעה.
• עמדת הילד: ככל שהילד מבוגר יותר ומסוגל להביע את דעתו באופן קוהרנטי, בית המשפט עשוי לייחס לעמדתו משקל מסוים. לרוב, מגיל 10 ומעלה, עמדת הילד נשמעת, בין אם ישירות על ידי השופט או דרך עובד סוציאלי.
• היסטוריית התנהלות ההורים: האם בעבר היו ניסיונות של ההורה המבקש להפר הסכמים או לנתק קשר? האם ההתנגדות של ההורה השני נראית סבירה ומבוססת על חשש אמיתי, או שמא היא נראית קנטרנית?
• האם יש צו עיכוב יציאה מהארץ? אם קיים צו כזה, יש לבקש במפורש מבית המשפט לבטל אותו לצורך הנסיעה הספציפית.

🤔 שאלות בוערות על יציאת ילדים לחו"ל עם הורה גרוש:

ש: האם הורה משמורן יכול להוציא את הילד לחו"ל בלי אישור ההורה השני אם אין צו עיכוב יציאה מהארץ?
ת: חד משמעית לא! כפי שהסברנו, יציאה מהארץ היא החלטה מהותית שדורשת הסכמת שני ההורים, גם אם אחד מהם משמורן יחיד. ללא הסכמה או צו בית משפט, היציאה אסורה.

ש: כמה זמן לוקח תהליך בקשה בבית משפט לאישור יציאה?
ת: תלוי בעומס בבית המשפט ובמורכבות המקרה. בקשה דחופה לנסיעה קרובה עשויה להידון מהר יותר. לרוב, עניין כזה יכול לקחת בין מספר שבועות למספר חודשים, במיוחד אם יש צורך בדיונים או חוות דעת. חשוב להגיש את הבקשה זמן רב לפני מועד הנסיעה המתוכנן!

ש: מה עושים אם ההורה השני פשוט מתעלם מבקשות לאישור?
ת: התעלמות שקולה להתנגדות. במצב כזה, אין מנוס אלא להגיש בקשה לבית המשפט. חשוב לתעד את הניסיונות ליצור קשר ולבקש אישור (מיילים, הודעות, מכתבים) ולהציג אותם לבית המשפט.

ש: האם בית המשפט תמיד יאשר נסיעה לחו"ל?
ת: לא תמיד. בית המשפט יאשר רק אם ישתכנע שהנסיעה היא לטובת הילד, ושהיא לא מסכנת אותו או פוגעת בקשר שלו עם ההורה השני באופן בלתי סביר. אם מדובר בנסיעה קנטרנית או עם סיכון ממשי, הבקשה עשויה להידחות.

ש: האם הסכם הגירושין יכול לקבוע מראש כללים ליציאה מהארץ?
ת: בהחלט, וזה מומלץ מאוד! הסכם גירושין יכול לכלול סעיפים מפורטים שמסדירים מתי ואיך ניתן להוציא את הילד לחו"ל, כמה פעמים בשנה, לאן, וכיצד מקבלים הסכמה. הסכמה מראש בחלק מהמקרים חוסכת את הצורך בהגשת בקשות לבית המשפט בכל פעם מחדש.

3. טיפים מזהב (או לפחות מכסף) כדי שהטיסה תצא לפועל

אחרי שהבנו את המסגרת המשפטית ואת התהליך, הנה כמה טיפים פרקטיים שיכולים לעזור להפוך את התהליך לפחות מלחיץ ויותר יעיל:

מניעה זה שם המשחק: הסכם גירושין חכם

אם אתם נמצאים עדיין בתהליך הסכם גירושין, או שיש לכם הסכם קיים אבל הוא כללי מדי – שקלו להוסיף סעיפים ברורים ומפורטים בנוגע ליציאות לחו"ל. ככל שהכללים מוגדרים מראש, כך פחות סביר שתגיעו למחלוקת בעתיד. לדוגמה, ניתן לקבוע:

• מספר הנסיעות המקסימלי בשנה לכל הורה.
• משך זמן מקסימלי לכל נסיעה.
• חובה ליידע את ההורה השני זמן סביר מראש (למשל, 30 או 60 יום).
• פורמט קבוע של מסמך הסכמה.
• התייחסות למקרים מיוחדים (נסיעות דחופות, מחנות קיץ ארוכים).

הסכם מפורט כזה חוסך הרבה כאבי ראש בהמשך הדרך. שווה להשקיע בזה מחשבה כבר עכשיו.

תקשורת (עד כמה שאפשר): נסו לדבר

גם אם מערכת היחסים לא הכי חמה, נסו לתקשר עם ההורה השני בצורה עניינית ומכבדת לגבי הנסיעה המתוכננת. הסבירו בפירוט לאן, מתי, ולמה זה חשוב לילד. אולי תצליחו להפיג חששות ולייתר את הפנייה לבית המשפט. תיעוד התקשורת (מיילים, הודעות) חשוב בכל מקרה, גם אם בסוף תצטרכו לפנות לערכאות.

זמנים, זמנים, זמנים: לא לחכות לרגע האחרון!

זה הטיפ הכי קריטי, במיוחד אם אתם צופים קושי בקבלת הסכמה. הגשת בקשה לבית משפט לוקחת זמן. דיונים לוקחים זמן. קבלת החלטה לוקחת זמן. אם יש לכם תוכניות נסיעה ספציפיות, הגישו את הבקשה *חודשים* מראש. כן, קראתם נכון. אל תגישו בקשה שבוע לפני הטיסה המתוכננת ותצפו לנס. בתי המשפט עמוסים, ותהליכים משפטיים לוקחים זמן. תכנון מוקדם ימנע מפח נפש גדול.

תיעוד, תיעוד, תיעוד: כל פרט קטן חשוב

כאשר מגישים בקשה לבית משפט, ככל שתהיו מסודרים וממוקדים יותר, כך ייטב. הכינו מראש את כל המסמכים הרלוונטיים:

• הסכם הגירושין (אם קיים).
• תכתובות עם ההורה השני בנוגע לנסיעה.
• פרטים מלאים על הנסיעה (הזמנת טיסות, בתי מלון, תוכנית הנסיעה).
• פרטי המלווים (אם לא אתם מלווים את הילד).
• כל מסמך אחר שמראה שהנסיעה מתוכננת היטב ובטוחה.

טובת הילד מעל הכל: התמקדו במה שחשוב

גם בפנייה להורה השני וגם בבקשה לבית המשפט, התמקדו תמיד בטובת הילד. הסבירו איך הנסיעה תתרום לו, תשמח אותו, או תאפשר לו חוויות חשובות. הימנעו מהתקפות אישיות על ההורה השני, האשמות או כניסה לוויכוחים עבר. בית המשפט פחות מתעניין בהיסטוריה הזוגית שלכם ויותר מתמקד בהווה ובעתיד של הילד.

4. רגע לפני שרצים לארוז… מה עוד אפשר לעשות?

במקרים מסוימים, בית המשפט עשוי להציע או לחייב את ההורים לפנות לייעוץ או גישור לפני שיכריע בבקשה. לפעמים, גורם שלישי אובייקטיבי יכול לעזור להורים לראות את התמונה בצורה ברורה יותר ולהגיע להסכמה, או לפחות לצמצם את נקודות המחלוקת. גם אם נדמה לכם שזה מיותר, שווה לשקול את האפשרויות האלה – הן יכולות להיות מהירות ונעימות יותר מפסק דין שיפוטי.

חשוב לזכור גם, שקיימים מקרים בהם ההורה המתנגד יגיש בקשה נגדית או יבקש צו עיכוב יציאה. לכן, תמיד כדאי להיות מוכנים לדיון משפטי ולהצטייד בייצוג משפטי מתאים שיוכל להציג את עמדתכם בצורה הטובה ביותר ולהגן על זכויותיכם ועל זכויות הילד.

עוד נקודה חשובה: אם קיים כבר צו עיכוב יציאה מהארץ על הילד (מסיבות שונות, כמו מחשש להיעדרות או חטיפה), יהיה צורך לבקש במפורש מבית המשפט לבטל או להגביל את תוקף הצו לצורך הנסיעה הספציפית. זהו הליך נפרד בתוך הבקשה לאישור יציאה.

ולסיום, תזכרו את המטרה הגדולה: לאפשר לילד שלכם לחוות חוויות נפלאות, להרחיב אופקים, וליצור זיכרונות בלתי נשכחים. נכון, הדרך לשם לפעמים דורשת קצת מאמץ בירוקרטי ומשפטי, אבל כשהתמונה הראשונה של הילד עם גלידה מול נוף עוצר נשימה תגיע אליכם, תדעו שזה היה שווה את זה. תכנון נכון, סבלנות (קצת…), והתמקדות בטובת הילד הם המפתח להצלחה.

מאחלים לכם טיסה נעימה ובטוחה, מלאה בחוויות שמחות!